קשר במטפחת

קשר במטפחת / עמירם פאל

סוזנה ובריגיטה היו חברות טובות, הכי טובות, עוד מילדותן בדנמרק. יחדיו הן עלו כבחורות צעירות ארצה, פחות או יותר באותו זמן מצאה כל אחת מהן את בעלה ולמרבה הצער, בערך באותה שנה הן אף התגרשו, כל אחת מבעלה, זמן קצר אחרי הולדת הבן אצל סוזנה והבת אצל בריגיטה. חברות טובות במלוא מובן המילה.

היה זה מעשה שטן איפה, שדווקא את יום ההולדת של בריגיטה, סוזנה שכחה, ולא בפעם הראשונה, או אפילו השניה. סוזנה לא ידעה את נפשה מרוב צער בכל פעם שהדבר אירע, אבל זה קרה וקרה שוב והיא פשוט לא יכלה להסתכל בפני חברתה בכל פעם שכזו.

את יום הולדתו של חיים למשל, אי אפשר היה לשכוח – הוא נולד בדיוק ביום החלטת עצרת האומות המאוחדות על הקמת המדינה – בכ"ט בנובמבר. יום הולדתו של יואב היה אולי קצת קשה יותר לזכרון, אבל היא מצאה שהכרזת בלפור ניתנה בשני בנובמבר ומכאן ואילך לא יכלה לשכוח גם את יום הולדתו של יואב, למחרת הכרזת בלפור.

כך הצליחה סוזנה לזכור את יום הולדתו של כל אחד מחבריה וקרוביה, תמיד היה לה סימן כלשהוא, קשר במטפחת, שהזכיר לה. מעולם לא פיספסה.

רק את יום ההולדת החשוב כמעט מכולם, זה של בריגיטה, היא שבה ושכחה. רק אליו היא לא הצליחה להצמיד איזשהוא קשר וזה הציק לה והעיק עליה בצורה ממשית ביותר.

יום הולדתה הארבעים של בריגיטה היה הקש ששבר את גב הגמל אצל שתיהן כנראה. סוזנה שכחה אותו.

כל נסיונותיה של סוזנה אחרי כן, עלו בתוהו. עד השעה שתיים בערך היא שבה והתקשרה, אך בריגיטה לא ענתה. בשלב מסויים, בעיניים דומעות ממש,  ניסתה סוזנה להתקשר מהטלפון של יואב במקום מזה שלה, בכדי שבריגיטה לא תראה בשיחה המזוהה, שזו היא המתקשרת, אבל בריגיטה הכירה כנראה את המספר, או הבינה שרק סוזנה תתקשר אליה בשעה כזו ולא ענתה.

בלב מורתח נרדמה סוזנה אותו לילה, בשתיים אחר חצות, לא לפני שקיללה את עצמה בדבקות, על טיפשותה, שעלתה לה אולי ביחסיה עם חברתה הטובה ביותר ולא לפני, שלראשונה בחייה, למרות שמעולם לא היתה דתיה ומעולם לא האמינה באלהים, היא התפללה וביקשה – אנא, תעזור לי לזכור את היום הזה בפעם הבאה! אנא אלהים, או מי שלא יהיה, אני לא רוצה לאבד את בריגיטה, תן לי לזכור להבא את היום הזה!

היא לא האמינה באלהים ולכן לא היה זה הוא שחש לעזרתה, אלא דווקא יריבו, כעבור שנה אחת בדיוק. יום הולדתה הארבעים של בריגיטה היה באחד עשר בספטמבר 2000.

סוף