סריה של שירי מתנבאים

  

למרות החום והלחות אנחנו נהיה שם

  

מחר יום רביעי ב 18.08 בשעה 18:00 אנחנו נפגש בתל אביב למטרת היכרות ראשונה פנים אל פנים ומציאת דרך פעולה להשגת היעד של העלאת שכר המינימום.
מאוד נשמח לשמוע דעתך

משה שכביץ

[email protected]

נשמח לראות דעתך

 

 http://cafe.themarker.com/post/1727854/ 

 

http://cafe.themarker.com/topic/1680469/

 

מאביך / משה שכביץ

 

הרקיע התעטף בגלימה אדומה

רוחות מדבר יללו בגוש דן זכרונות של תנים רחוקים

"הנה בא וקרב יום הדין"
קרא משורר הרחוב בככר

וזה שהסכים להקשיב לדקה,

נעצר, נתן שקל והלאה עבר.

קריינית בערוץ חדשות ממוסחר

אמרה במילים אחרות

וחיוך את אותו הדבר

 

 

 

פוטו רצח / משה שכביץ

 

יש רצח בחצר
צרח המשורר
המתנקש יורה
ואין עוצר
זה רק משחק
מילים
ולא יותר
חרץ המבקר,
רחץ ידיו,
עבר לשיר אחר

עכשיו יבוא פזמון חוזר

יש רצח בחצר
יחרוז המשורר
המתנקש יורה

ואין עוצר
זה רק משחק
מילים

חוזר
ולא יותר
יזכור המבקר
ושמש שוב תזרח
על יום חדש
אחר.

 

תביא את הנביא/ משה שכביץ

 

לך ותביא לי נביא,

ואולי הוא יביא במילה

איזה נס עכשווי

יחזיק במטה ויכה,

יוציא אלף שקל מסלע,

דירות של שלושה חדרים

לזוגות צעירים.

יבטיח שהנה

הם באים

ימים אחרים.

אבל איפה מוצאים

בסביבה נביאים?

 

 

זה הכל לכאורה/ משה שכביץ

 

זה הכל רק לכאורה,

לכאורה לא דובים ולא יער

ואין שום סכנה באוויר

יושב משורר בבית הקפה

כותב  שיר

 

כמה מטר משם

אלישע הקרח יוצא כמו בכל יום  מביתו, 

הולך לאיטו למרכז השיקום

ופונה בפינת התרופות לאחות תורנית.

הוא זקן ושקט ורגוע ועיניו בו כבויות וריקות.
אלישע הקרח מקבל שם  באופן קבוע
מיכסת כדורים במדידה

נוגדי דכאון, נוגדי הזיות
שלא יעלו ויצאו מהיער בראשו הקודח
נדודי זכרון תת מודע
כמה מטר משם אחרי הגדר בחורשת הספארי
שתיים דובים מביטות אדישות בכיתת ילדים מתקלסות בנביא הקרח,

ממתינות סבלנית לפקודה.

 

זה הכל רק לכאורה,

לכאורה לא דובים ולא יער

ואין שום סכנה באוויר,

יושב משורר בבית הקפה

כותב שיר