סיפורים

שני האנשים שעמדו בנמל וחיכו לאניה שתגיע לקחת אחד מהם לאמריקה.

ביקורת קטנה על כמה דברים ספרותיים נפוצים.
הסיפור עלול להישמע מוזר מאוד, אבל זאת הכוונה. מן סיפור סתמי-לא סתמי כזה, וזאת רק טיוטא.

הם עמדו. הלילה היה קר מנשוא.
חושך.
רק סיגריה דולקת האירה.
פרידה.
קור.
עצבות.
היא לעסה מסטיק.
הוא עישן.
הוא אחז בידה.
אכזבה.
דמעות.
כאב.
כוכבים מנצנצים.
אפלה.
כפור.
ירד גם קצת גשם.

" הלנה יקירתי בת העשרים ושלוש אשר נולדה ברביעי בחודש אוגוסט...כפי שאת יודעת אני כעת עולה על אניה לאמריקה ולעולם לא נתראה שוב, אני עצוב כל כך..."
" אני יודעת גלעד, יקירי בן העשרים ושבע בעל העיניים התכולות והשיער השחור כלילה אפל... אני אתגעגע אליך גם מעט... כפי שסגרנו, עלי להישאר פה ולא לבוא איתך... "
"הוו הלנה..."
"הו גלעד..."
"כפי שאת יודעת, אני עומד למות, עבור הבריאות עלי לעזוב."
"בוודאי, יהיה זה קצת עצוב אם תמות. יש לך שם משהו."
"שם?"
"לא,  שם."
"שם? על הלחי?"
"בוא אני אראה לך איפה"
"אוי אנחנו מתנשקים."
"זוהי פרדה רומנטית כפי שרואים בסרטים."
"כפי שאתה יודע גלעד, היה לנו כלב בשם חומי. החלטנו שהוא ישאר אצלי."
"כפי שאת יודעת הוא אוכל רק בונזו."
"תביא שאחטה"
"אני לא יכול...האניה מגיעה. הו! אם רק היינו ביחד לעד, היינו מנצחים את המוות המר"
"אז תביא סיגריה וזהו"
" זה הזמן לומר שלום, כפי שאת יודעת בדיוק פוטרתי מהעבודה ולכן איני יכול להרשות לעצמי טלפון או מחשב, אז לא נוכל לדבר לעולמי עד."
" כפי שאתה יודע, בגדתי בך בחודש האחרון, אז זה לא משנה ממילא."
לא ידעתי"

אופס. כפי שאתה יודע, עכשיו אתה יודע.""

תגובות