כלואה בחדרי

אוהבת נבגדת כלואה בחדרי

צללים מעבר כתבים במגירה

דפים מצהיבים שורה ועוד שורה

עוד יום  נמוג בלי תמורה

דמעה עם ליל נספגת בכר

הבוקר סתור מנוכר

מצוברחת

מביטה בעצמי שותקת צורחת

רוצה להדביר את הפחד

עייף הגוף כנוע מוטל

נישאת הנפש צופה בו מעל

אין אחור אין חזור, כה חבל

סוף סוף נרדמת

אין כוח

בחלום מאושרת

הנסיך על סוסו הלבן והלב כמו אפרוח

אפלה שוב פורשת צלליה על מצעד האיוולת

עוד רגע נובלת

לא, לא אביט בראי זה היום

הן אצא אחפש ואמצא לי מקום

והוא עומד שם שקט ורגוע

יושיט לי יד ויפיג געגוע

לרגע ליבי קשוב

וטוב לי, ולא כואב

שופעת המית הלב

ורחש עלי שלכת

וככה סתם, פשוט מאליו

יופיע הסתיו