מדי פעם

מדי פעם אני הולך אל הזיכרונות

אל הימים ההם

כשהעולם, נדמה, היה ישר והשאלות מעטות

או שמא רק נתיפו הימים

וערפילי ורוד עטפום

הינו, כולנו, רק ילדים

נתפס לגעגוע

למה שכבר לא יקרה

שיך לעבר, כל כך, קבוע

חושב על האילו

על הלא אפשרי

על האביב הנצחי

מדי פעם אני הולך אל הזיכרונות

כשהעולם נראה טוב הפוך

נזכר בחיוך, בעיניים העצובות

והמים, הם,  כמו החיים, זורמים בשכשוך

אליס וגדי