מנקודת מבט של ילד לפעמים,
באמצע הלילה,
כשאני לבד במיטה,
מתחת לשמיכה,
אני שומע את אימא ואבא.
זה קורה כשאני לגמרי ישן.
פתאום,
הרעשים האלה מעירים אותי,
ואני אומר לעצמי -
"איזה אימא ואבא מצחיקים.
קודם הם כל כך מתאמצים להרדים אותי,
ועכשיו הם מעירים אותי...?"
כשאני מתעורר מהרעשים המוזרים,
אני קודם כל מתיישב במיטה.
אני מתרכז חזק חזק,
ומנסה להבין מה אימא ואבא עושים שם בחדר.
אולי הם מדברים בטלפון עם דודה חנה בארצות הברית?
אולי יש להם אורחים?
אולי זו בכלל הטלוויזיה?
לפעמים,
הם צועקים על מישהו,
אבל על מי?
לפעמים,
זה נשמע כאילו שהם מזיזים רהיטים,
ואני בכלל לא מבין מה פתאום הם מסדרים את הבית באמצע לילה.
אני יושב במיטה ומקשיב,
ולא מבין איפה אבא.
אני חושב שאימא מחפשת אותו,
כי כל הזמן היא צועקת לו "מוטי, מוטי".
מה, הוא לא שומע?
אחר כך הוא מחפש אותה.
הו צועק לה "רינה, רינה".
אבא ואימא שלי משחקים מחבואים?
בלילה?
למה הם לא ישנים כבר?
בוקר אחד,
לפני שאבא לקח אותי לגן,
אימא שלי ממש התרגזה עלי.
היא אמרה לי בכעס "אם תמשיך לא לקום בזמן, אין יותר קלטת לפני השינה!"
"מה את רוצה מהילד?" שאל אבא את אימא.
תמיד, כשאבא שלי מדבר עלי עם אימא שלי, הוא קורא לי "הילד".
"הוא פשוט לא קם מהמיטה בבוקר. אני צריכה לריב איתו כדי שהוא יתעורר".
אז אמרתי להם שזה לא בגלל הקלטת.
אמרתי להם שזה בגלל שאני מתעורר בלילה מהרעשים שהם עושים.
אימא ואבא הסתכלו אחד על השני, והפנים שלהם נהיו אדומות.
הבנתי שהם מאד כועסים עלי, אבל אבא רק מלמל משהו על זה שאנחנו מאחרים, ויצאנו מהר מהבית.
זה מאד מוזר,
כי פתאום נפסקו הרעשים.
אחרי מה שאמרתי לאימא ואבא, זאת אומרת.
היה שקט כל השבוע, והיה שקט עוד יום יומיים, אבל ביום השלישי הרעשים חזרו,
והיו כל כך חזקים שממש נבהלתי.
חשבתי שאולי אימא ואבא חולים. הייתי בטוח שכואב להם נורא.
אימא, כנראה, הרגישה ממש לא טוב, כי היא צעקה כל כך חזק, שהייתי בטוח שקרה לה משהו.
בשק בשקט,
ירדתי מהמיטה,
השתדלתי לא להפיל שום דבר בדרך,
והתגנבתי לכיוון חדר השינה של אימא ואבא.
ראיתי שהדלת קצת פתוחה, ורק המנורה הקטנה שליד המיטה שלהם דולקת.
דחפתי לאט לאט את הדלת,
ואז...
אז גיליתי מה אימא ואבא שלי עושים.
אימא ואבא עשו התעמלות על המיטה.
הם עבדו מאד קשה -
עובדה שהם אפילו לא שמו לב שאני שם.
המשכתי להסתכל.
קודם כל לא הבנתי למה הם מתעמלים בשעה כל כך מאוחרת.
חוץ מזה, הם הרי תמיד אומרים לי ללבוש בגדים כדי שלא אתקרר, אז למה הם לא לבושים בכלל?
ולמה להם מותר לקפוץ כל כך חזק על המיטה ולי אסור?
ראיתי גם את התחתונים של אמא על הרצפה, וחשבתי על זה שכשאני זורק את הבגדים שלי על הרצפה, היא נורא כועסת.
נזכרתי, שביום שישי, כשהיינו בארוחת ערב אצל סבא וסבתא, היו שם גם דודה שלי, רחלי, אחות של אמא, והחבר שלה, יוני. סבתא כל הזמן אמרה לאמא "למה את ומוטי לא עושים קצת ספורט? זה לא יזיק לכם. תראי איזה יופי אחותך והחבר שלה נראים. זה מהחדר כושר, אני אומרת לך".
סבתא בטח לא ידעה שאמא ואבא עושים ה-מ-ו-ן ספורט!
הם עושים מן התעמלות שכזאת.
אני חושב שזה דומה למה שאנחנו עושים בגן,
אבל זה נראה לי הרבה יותר קשה.
למשל, ראיתי שאמא עומדת על ארבע, ואבא כל הזמן דוחף אותה מאחור.
היא צועקת, אבל אני לא ממש מבין מה היא אומרת.
אולי היא מתעצבנת על אבא כמו שהיא התעצבנה פעם על אישה אחת שדחפה אותנו בתור קולנוע?
אחר כך ראיתי, שאמא רוכבת על אבא כמו על סוס, ונורא נעלבתי.
אני חשבתי שרק לי הוא נותן לרכב עליו ככה.
חוץ מזה, אבא התנהג ממש כמו תינוק.
כן, ראיתי אותו יונק מהציצי של אמא.
אפילו אני כבר מזמן לא עושה את זה...
פתאום, אמא התחילה לחפש משהו בין הרגליים של אבא.
איזה אמא מוזרה.
תמיד היא מחפשת את העגילים שלה, ותמיד הם הולכים לה לאיבוד.
אבא בכלל לא עזר לה לחפש.
הוא רק ישב שם, נשען עם הידיים שלו על המיטה,
ואמר "הו רינה, הו רינה".
הוא תמיד מתעצבן כשהיא מאבדת משהו.
כבר די שיעמם לי, אז התחלתי להסתובב בשקט, כדי לחזור לחדר שלי,
אבל פתאום,
נבהלתי נורא!
שמעתי את אבא שלי אומר "תראי כמה הוא גדול"
והבנתי שהם תפסו אותי.
אבא שלי תמיד אומר לאמא שלי שאני כבר גדול.
היום, בגן, שאלתי את אורי, החבר שלי,
והוא אמר לי שאמא ואבא שלו אף פעם לא עושים התעמלות באמצע הלילה.
רק אבא שלו מתעמל,
לפעמים, עם העוזרת באמצע היום....
.
