לילה בסדום

לַיְלָה בִּסְדוֹם

עֳנַנִים עַל מוֹאָב וְהַשֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת.

הַּמֶלַח צוֹרֵב אֶת הַּחוֹף הַּשׁוֹמֶם.

רוּח קָדִים מַּשַבֵיהַ שׁוֹלַחַת,

אֶל לִיבַּת הַּאַשְלָג שֶׁבַּיָם הַּדוֹמֵם.

וְאֵין דָיַיגִּים עַל צִלָה שֶׁל סִירָה,

גַּם אַדְוַת הַּגַלִים לָה כְּקוֹל אֲנַחָה...

וְלַהַט הַּשֶׁמֶש מַּהוּל בְּגוֹפְרָה,

מִשְׁקֵיעַת הַּחַמָה עַד בּוֹאָה שֶׁל זְרִיחָה.

וְעֵת לַיִל פּוֹרֵשׂ אֶת כְּנַפַיו לְאִיטוֹ

וְתַּן עַל יָם מָּוֶות קוֹלוֹ בּוֹ נָדַם

עוֹד יוֹם מַּכְרִיז בִּלְחִישָׁה עַל מוֹתוֹ,

וּכְמוֹ כָּל הַּיְקוּם בַּשֶׁקֶט נִרְדַם.