אלוהות

התריס מוגף ובחוץ הנוף עדיין שומם
ריח מוזר עולה השמיימה מהארובה
אל תוך המרתף שלמעלה מחלחל באיטיות
החלון האטום ממשיך לזוז ללא הרף

מבעד לעפעפיים מבצבצת דמעה
ומתוכה מופיעה הנשמה במלוא הדרה
זוהרת מהשמש ומפיצה אהבה
ועכשיו היא שוב נזכרת אז כשעוד הייתה פעם ראשונה

בדהרה שקטה מצליחה להירגע
ומעל פני המים ממשיכה לטפטף ארס
שוקעת ברקיע התמים כמו שלג המחבק את אדמתו
רק האזנה קשובה תוביל לצלילה ישירה לתוך נשמתו