השקמתי קום, לגמתי מהקפה המהביל שהכנתי לי קודם, עירני ומוכן לבאות עליתי על מכוניתי לא לפני שהכנסתי את המזוודה אל תא המטען, ונסעתי במהירות אל עבר אותו בסיס שהעלה בי זיכרונות מרים.
לפני שיצאתי הספקתי להתקשר אל דודתה של נור אשר במצרים, והפעם להפתעתי ענה לי קולה של דודתה מן הצד השני של הקו.
שוחחנו באנגלית כמה דקות, היא חששה תחילה ורק אח"כ ניאותה לספר לי שנור בחיים, ושהיא יצרה קשר לפני ימים אחדים איתה.
סיפרתי לה שאני הולך לשחרר אותה משם! דודתה בכתה מן העבר השני ובירכה אותי בהצלחה.
מתי שתרצה אני אביא את הילד לישראל! אתה אבא שלו! אמרה ובכך הסתיימה אותה שיחה לבבית בינינו.
הגעתי לשער הבסיס בסביבות השעה עשר בבוקר.
חייל משועמם הציץ לעברי מתוך הבוטקה ושאל לשמי ומה אני מחפש.
השבתי לו שהגעתי לאיציק, הוא ביקש שאמתין שנייה, לאחר שהתקשר וקיבל אישור, השער החשמלי נפתח, ואני נסעתי אל תוך הבסיס.
פגשתי באיציק מול בניין המפקדה, הוא סימן לי להחנות על רחבת חול מרוחקת מעט ,מתחת לכמה עצים המסויידים בלבן.
ניגש אליי ברגע שירדתי מן המכונית ולחץ את ידי בחום.
מה שלומך? שאל בקולו העמוק.
בסדר גמור! בכל יום אני מרגיש בריא יותר! אמרתי בחיוך.
ואיך אתה?שאלתי.
בריא כמו שור! אמר וצחק.
בוא! פקד לעברי כשהוא ניגש לפני כן אל תא המטען ולקח משם את המזוודה החומה.
למזלי לא נצטרך את הנשק! הנשק הזה היה מיועד לי ולכמה חבר'ה שהתנדבו לשחרר את נור...אבל עכשיו כבר הוא לא נחוץ! אמר בשביעות רצון.
צעדתי אחריו אל עבר כמה צריפים שעמדו אחד אחרי השני ונראו כמו קרונות רכבת.
הוא שלף מפתח ופתח את אחת מדלתות אחד הצריפים.
ברוך הבא אל "ביתי" גיחך.
נכנסתי אחריו, היה זה חדר מגורים קטנטן מרוהט בפשטות, על הקירות היו תלויות תמונות של איציק מתקופות שונות בחייו.
אחת התמונות משכה את תשומת לבי.
מי זה איתך בתמונה? שאלתי בסקרנות כשאני מצביע עליה.
איציק התקרב וליטף באצבעו את הילדה והאישה בהירת השער שבתמונה.
מזוית עיני יכולתי להבחין בדימעה שהחלה זולגת מעיניו.
זה...סיפור אכזרי! אמר כשפניו נעצבות.
זו אישתי ובתי...הם נהרגו בתאונת דרכים לפני שלוש שנים! אמר מוחה את הדמעות.
תראה איזה נשמות! אמר בעצב.
בסך הכל בת ארבע...לא הספיקה עדיין כלום....ואותו נהג שרצח את משפחתי קיבל חצי שנה עבודות שרות...עונש יאה...
הוסיף בכעס.
אני משתתף בצערך! אמרתי בעצב.
עזוב! אין מה לעשות! מערכת המשפט חולה, וכל מי שיש בידו כסף יכול לצאת מכל משפט, האמת היא שעורכי הדין וגם השופטים עוזרים להם לצאת מזה בעונש קל! אמר וניגש להביא מהמקרר בקבוק של שתיה.
שב! אמר והורה על כורסה ישנה שצבעיה דהו מזמן.
הוא התיישב על אחד הכסאות פורש מפה על השולחן העתיק.
נור נמצאת כאן! אמר בביטחון כשהוא מצביע באצבעו העבה על עיגול במפה.
למזלנו הלילה אנחנו נכנסים ללבנון לתפיסת מבוקשים, וזאת הזדמנות יוצאת מהכלל עבורנו! אמר שבע רצון.
ואיך אני נכנס לתמונה? שאלתי בסקרנות.
אתה? אתה נקראת למילואים! אמר בקריצה.
ואשמח לשרת! אמרתי בהתלהבות.
ניגשתי אחרי איציק אל האפסנאות, שם חתמתי על ביגוד ונשק.
קיבלתי גם חדר סמוך לחדרו .
עכשיו לך תנוח מחכה לנו לילה ארוך ומסוכן! אמר כשהוא מתרחק אל עבר משרדו ששכן בבניין המפקדה.
שוטטתי מעט בבסיס שהעלה בי זיכרונות קשים.
ניגשתי אל המרפאה וחיפשתי את הרופא שטיפל בי, אותו רופא שנתן לי את מספר הטלפון של דודתה של נור.
הרופא לא היה, וכששאלתי את אחת החיילות שהייתה שם, היא הסבירה לי שהוא בחופשה ושיהיה רק מחר בבוקר.
הלכתי משם והתיישבתי על אחד מספסלי העץ הצבועים בירוק שהיו מפוזרים בסביבה.
התקשרתי אל דודתה של נור וביקשתי ממנה להביא את הילד אל שדה התעופה בהקדם, ולהטיסו אל הארץ.
נתתי לה את מספר כרטיס האשראי שלי וביקשתי שתחייב את חשבוני.
היא שמחה ואמרה שכבר מחר היא תיקח את הילד לשדה התעופה.
אמרתי תודה וניתקתי.
הזמן עצר מלכת, אט אט הגיע הערב ואני הייתי להוט לצאת אל המשימה.
בשעה עשר בלילה בדיוק נקראתי אל חדר המבצעים שהיה מין חדר גדול,מואר באור צהוב, שולחן עמד באמצע החדר, סביבו כמה כסאות מפלסטיק בצבע שחור, בצד עמד סטנד מעץ ועליו פרושה מפת שטח גדולה.
היינו עשרה חבר'ה בחדר כולל איציק, כולנו היינו לבושים ומוכנים למלחמה, פנינו צבועות בצבע שחור להסוואה.
איציק השתיק את כולם והחל לדבר כשהוא מתייצב ועומד לצידי אותה מפה.
הוא עבר פרט אחרי פרט, מסביר את גודל המשימה וחשיבותה למען המדינה וביטחונה.
שלף את תמונתם של שני המבוקשים ואמר בטון רציני וסמכותי.
זהו מחמוד סולימן...הוא בכיר המבוקשים, והוא נמצא כרגע בדירת מסתור פה! אמר והצביע בעט הלייזר על נקודה במפה.
חשוב לתפוס אותו חי...מחמוד סולימן אחראי לכמה וכמה ארועים קשים, בניהם רצח של אישיות בכירה, הנחת מטענים באוטובוסים ועוד. הפעם הכניסה לשטח היא רגלית בגלל קרבת שטח המשימה לגבולנו. ציין והמשיך.
המבוקש השני הוא אבו מרזוק! הציג את תמונתו.
אבו מרזוק הזה לפי ידיעות מודיעיניות, מנסה מזה זמן להכניס ללבנון חומרים מסוכנים, שבעתיד יכולים לגרום לנו לנזק רציני.
והמדינה לא מוכנה שיהיה בידי החיזבללה נשק כזה, שיסכן את עתידה.
אותו צריך לחסל! אמר בהחלטיות.
זה הבית שהוא מסתתר בו! אמר והצביע שוב בקרן הלייזר על מיקום במפה.
תחילה אנו נכנסים ומחסלים את מרזוק, ורק אח"כ אנו שובים את מחמוד סולימן.
חשוב שהמשימה תתבצע בשקט ובמהירות! אמר והמשיך.
דודו אתה לוקח איתך את משה, דוד, מנחם וגל! פנה לעבר אחד הבחורים העונד דרגת סג"מ על כתפו. זה הנהן בראשו בהסכמה.
אתם מחסלים את אבו מרזוק! הפעולה צריכה להתבצע בשקט ובמהירות! אמר בקשיחות.
אני בחברת שאר החבר'ה נתפוס את מחמוד סולימן! אמר וניגש אליי,הוא סימן לי בראשו לגשת לצד החדר, שם הסביר לי בשקט שדירת המסתור של אותו סולימן, נמצאת קרוב מאוד לבית שבו מסתתרת נור.
הוא חזר שוב למרכז החדר וביקש מכולם לבדוק את הנשק ואת ציוד הקשר.
יש למישהו שאלה?שאל כשהוא בוחן בעיניו השחורות אחד אחר השני.
כשלא נשאלו שאלות מצד אף אחד אמר-בעוד כשעה! בחצות! אנחנו יוצאים...ואני רוצה שכולם יחזרו בריאים ושלמים!
בהצלחה לכולם!!!
