אור הסתדר והתאקלם מצויין בביתי, הוא התפעל מבריכת השחייה וביקש מיד להיכנס אליה.
הסכמתי מיד לאחר שנודע לי מפיו שהוא יודע לשחות.
נהנתי לראותו משתעשע במים וצוחק אל עבר רוזה, העוזרת שהשגיחה עליו בשבע עיניים.
פעמון הדלת צלצל וניגשתי לפתוח.
בפתח עמדו אבי, אדם נוסף וסטייסי, אבי נכנס במהירות מה שהקפיץ את לבי, ושאל היכן נכדו אור.
נרגעתי ואמרתי לו שאור נמצא בבריכה.
הוא פנה אל עבר הבריכה בריצה כשכולנו ממהרים אחריו.
ממש אתה!אמר בהשתהות כשהוא מתיישב על דופן הבריכה ,חובק את אור.
אור ניסה להיחלץ מאחיזתו כשפחד בעיניו.
זה הסבא שלך! פניתי אליו באנגלית.
אור נרגע חייך והחזיר לאבי חיבוק.
אבא! אני צריך אותך! פניתי אל אבי.
כן! כן! כמעט שכחתי! אמר כשהוא מתרומם משפת הבריכה רטוב מן המים.
הותרנו את אור בבריכה ונכנסנו אל הסלון הגדול.
אבי ביקש מהאדם שהגיע איתו להתיישב והתיישב גם הוא לצידה של סטייסי.
תשתו משהו? שאלתי בנימוס.
אולי אח"כ ! אמר אבי.
זה עורך הדין נפתלי קליין והוא מטפל בתיק של נור! הציג אבי את האדם שמולו.
לחצתי את ידו בחום.
נפתלי הוא הפרקליט הכי טוב במדינה! אמר אבי בחיוך גדול לעברי.
אל תגזים! השיב נפתלי כשהוא מסמיק.
נור נמצאת במעצר בנווה תרצה...עצורה עד ששופט יראה אותה, והוא יחליט אם לגרש או לא! אמר מר קליין והצית סיגר.
אפשר לחשוב שהיא עובדת זרה? אמרתי בכעס.
תבין שאנחנו נעשה הכל בשביל לשחרר אותה! אמר עורך הדין קליין.
ואם זה עניין של כסף...? אמר אבי ושלף פנקס שיקים מכיסו.
אנחנו נעשה את המקסימום! השיב לו מר קליין, מתעלם מפנקס השיקים.
ומתי אוכל לבקר אותה? שאלתי בתחינה.
שלחנו בקשה לשופט ואנו מקווים שנענה בקרוב בחיוב! השיב לי בקולו הרגוע.
ועכשיו תסלחו לי בבקשה, יש לי המון עבודה! אמר וקם על רגליו.
ליוויתי אותו אל עבר דלת הכניסה, מביט בו נעלם מאחוריה בחיפזון.
רוזה הגיעה מכיוון הבריכה כשהיא נושאת את אור על ידיה.
לבוש בחולצה הגדולה עליו בכמה מספרים, ובמכנס ישן בצבע כתום שישב עליו כמו שק.
אני נותנת בגדים של ילד שלי! אמרה והצביעה לעבר אור.
אדון אין בגדים ילד?שאלה בעברית עילגת.
לילד אין בגדים? קפץ אבי ממקומו בכעס.
כן אבא! לא הספקתי עדיין לקנות לו בגדים! השבתי בעיניים מושפלות.
סטייסי קחי את אור לחנות הכי יוקרתית וקני לו בגדים ונעלים! פנה לעבר סטייסי שחייכה וקמה ממקומה.
ובבקשה תשמרי עליו! פניתי אליה בדרכה החוצה עם אור.
מה קורה איתך? שאל אבי בדאגה.
אבא,הגעגועים הורגים אותי! אמרתי בעצב.
הכל יהיה בסדר! הרגיע אותי אבי.
פניתי אל רוזה וביקשתי קפה לאבי ולי, היא הנהנה בראשה וניגשה אל המטבח.
מחר יגיע מורה וילמד את אור עברית! אמרתי לאבי בחיוך.
הוא צחק ואמר- כל הכבוד, הילד צריך לדעת לדבר עברית.
הטלפון של אבי צלצל לפתע ,הוא הוציאו מהנרתיק וענה- כן סטייסי? מה? שאל בבהלה.
מה קרה? שאלתי את אבי בדאגה.
הוא התעלם ממני והמשיך בשיחה- חכו שם אני מיד מגיע! אמר וקם בפתאומיות ממקומו.
אבא מה קרה? שאלתי שוב בסקרנות.
סטייסי...מישהו נכנס בה ברכבו...והוא גם איים עליה! אמר בכעס.
ומה שלומם? מה שלום אור? שאלתי בדאגה.
הם בסדר! זרק לעברי.
אפשר להשאיל את מכוניתך? שאל כשהוא מתקדם לעבר דלת היציאה.
חכה אבא! אני בא איתך! אמרתי ויצאתי איתו מן הבית.
נסענו ברחובות תל אביב הגענו לכיכר המדינה ושם החנתי סמוך למדרכה.
הבחנו בסטייסי האוחזת בידו של אור כשהיא בוכה ונסערת.
מולה עמד בחור צעיר כבן 25 לבוש מכנסי גי'נס יקרים וחולצה אלגנטית.
הבחור היה עסוק בוויכוח ומנע מסטייסי לעלות למכונית של אבי.
התקרבנו ועמדנו לצד סטייסי ואור.
אבי הבליט את חזהו באיום, למרות גילו שנשק לשישים עדיין היה שרירי כתוצאה מאימונים בחדר כושר.
מה הבעייה? שאל אבי, בטון קשוח את הבריון הצעיר.
הבת שלך לא יודעת לנהוג! היא נכנסה במרצדס שלי! תראה מה היא עשתה! הצביע על שריטה קטנה בפגוש רכבו.
ראשית זו לא הבת שלי ושנית, על מה אתה מתלונן בקושי שריטה קטנה..השיב לו אבי בחיוך.
הבחור התעצבן והתקרב אל אבי באיום.
על השריטה הזו תשלם לי 2000 ש"ח אמר בכעס.
תרגע בחור! צעקתי אליו.
אתה לא תקבל גרוש! הוספתי.
זה הביט בי בלגלוג, שלף את הטלפון הנייד והתקשר למישהו.
לא חלפה דקה ומיד היינו מוקפים בארבעה בריונים גדולי גוף ומאיימים.
אתה יודע מי אני? שאל הבחור בהתנשאות.
בטח איזה ערס קטן! אמר אבי בלגלוג ומיד השתקתיו.
תשמור על הפה שלך חתיכת זקן! צרח על אבי.
הוא חתך פיסת נייר מקופסת הסיגריות שהחזיק בידו קשקש עליה משהו והניחה בידו של אבי.
2000 ש"ח אתה מביא לי מחר לכתובת הזאת! אמר באיום ודחף לאבי את פיסת הנייר לידו.
ותיזהר לא לשלם! יש לי את הפרטים של הבחורה! אמר ונעלם כשארבעת הבריונים נוסעים אחריו בגי'פ מפואר ומשוריין.
אתם יודעים מי זה היה?! פנה לעברנו בחור צעיר שעמד כל העת בצד והיה עד לשיחה.
מי זה? שאלתי בסקרנות.
זה הבן של אבנר תורג'מן! השיב הבחור בלחש.
ומי זה התורג'מן הזה? שאלתי בסקרנות.
מה אתם לא מכירים אותו? שאל בהפתעה והמשיך-אלה משפחת פשע...אמר כשהוא מביט לצדדים בפחד.
תודה לך! אמרתי לבחור שהסתלק במהירות מן המקום.
זה מה שעוד חסר לנו? אמרתי לעבר אבי בציניות.
הוא טפח על שכמי ואמר-אל תדאג בן יהיה בסדר!
אתה יודע שמה זה בשבילי 2000 ש"ח, אבל הצורה שבה הוא דרש את הכסף לא מצאה חן בעיניי, ואותי אף אחד לא יסחט! אמר בכעס.
