אהבה ללא גבולות-הסוף+שיר בונוס

התיישבנו בסלון עצובים ובוכים.

רוזה הכינה לנור תה עם לימון ולי קפה שחור.

כשהיא מתנצלת בכל כמה דקות, חשה אשמה בחטיפת אור.

הסברתי לה בעדינות שלא היא האשמה. עד שנרגעה מעט.

הרמתי טלפון אל אבי וסיפרתי לו את אשר קרה. הוא כמובן כעס וקילל את אותו בחור.

שלמה! חכה לצלצול ממני! אמר וניתק בפתאומיות.

לאחר כעשר דקות חזר אליי ובפיו בשורה משמחת.

בעוד עשר דקות אור יהיה בבית! אמר בשמחה.

ומ..ה מה קורה עם הכסף שביקש? שאלתי במבוכה.

דיברתי עם האבא שלו... אלברט תורגמ'ן...

תראה איזה צירוף מקרים, למדנו יחד בתיכון והיינו חברים קרובים, ממש כמו אחים.

אלברט כעס על בנו והודיע לי שהכל יחזור לקדמותו...ושהילד ישוב הביתה.

תודה רבה! תודה אבא! אמרתי בהתרגשות.

לאחר שסיימתי לדבר עם אבי, ניגשתי אל נור והתיישבתי לצידה, מחבק אותה ברוך.

אור יהיה פה עוד מעט! אמרתי בחיוך.

נור השתחררה מהחיבוק כשהיא קמה על רגליה בפתאומיות.

לפתע נשמעה חריקת בלמים של מכונית מבחוץ.

מיהרנו החוצה בהתרגשות.

מול שער הבית עצר גי'פ שחור, וממנו ירד אדם מבוגר כסוף שיער לבוש בהידור, מוקף בכמה גברתנים מאיימים.

ידו אחזה בידו של אור, הוא התקדם לקראתנו כשחיוך על שפתיו.

הנה אור! אמר והניח לידו של אור, וזה רץ לעבר אימו מחבק אותה באהבה.

אני ממש מתנצל בפניכם! פנה לעברנו במבט מושפל.

ילד חמום מוח ומטומטם יש לי! אמר בכעס.

אביך סיפר לי את כל הסיפור ...אני מקווה שיהיו לכם חיים מאושרים! אמר .

ואם תצטרך אי פעם טובה אז...! אמר ולא הוסיף.

הוא סימן בראשו לעבר אחד מהגברתנים וזה הוציא מן הרכב קופסה גדולה והניחה לרגליי.

מה זה? שאלתי בסקרנות.

פיצוי קטן על עוגמת הנפש...! צחק בהנאה.

לא! אין צור...ניסיתי לומר.

זה בסדר! אמר בטון מאיים שלא השאיר הרבה ברירות.

הוא עלה לרכב כשאותם גברתנים ממהרים אחריו, נעלמים במהירות מן המקום.

ניגשתי בדמעות אל אור ונור והתחבקנו שלושתינו בהתרגשות.

ניגשתי אל הקופסה, פותח אותה בזהירות....היא הייתה עמוסה במשחקים אלקטרונים חדשים.

אור שראה את המשחקים קיפץ משמחה, לקחתי את הקופסה לחדרו של אור כשהוא מלווה אותי כל הדרך בחיוך מאושר.

הימים חלפו להם באושר, אור החל ללמוד בכיתה א' בבית הספר לאומנויות, נור החלה לדבר עברית בעזרת המורה הפרטי שהבאתי לה.

בעזרת אבי וקשריו נור קיבלה אזרחות ישראלית וגם אור.

היא עברה גם גיור כהלכה והתקרבה מעט אל הדת, מה שלא הפריע לי לעשות קידוש בערב שישי.

פאטמה וסעידה הדודות של נור הגיעו לבקרנו בקיץ, הן נשארו עד לאחר שנישאנו באחד האולמות הקסומים והיקרים שאבי מימן מכספו.

אבי וסטייסי נישאו גם הם והחליטו להישאר בארץ.

חזרתי לעבוד באותו בית חולים, כשנור בחודש השישי להריונה עובדת לצידי כאחות.

הימים בחברתה היו יפים, והלילות אף יותר...היא ואור מלאו את חיי באושר עצום.

סוף!!!

התגעגעתי למילים העוטפות גופך

לניחוחות הבושם המשכרים

ואני כתבתי לך דפים

ריקים משירה

לספר לא ידעתי למי ולאן

אבדתי במדרגות הזמן

מפלס דרך בין השקרים

בין מחוזות הלבנון

הצתת בי אהבה

עת כיסה השריון

מערומינו נגלו לכל

ואין קול בגרוננו

עת נפסע בין מילים

אל מול רקיע אביך

הכדורים שורקים

עצים מתים

בדרך המואזין

אשמע צלילים

ומעוף יונה לבנה

תבשר בוא האהבה