המקרה של פטריסיה

את פטריסיה
קברו בקבר אחים
באין רואים

שהשמש בארצה
נפלה מלוא כבודה
וכבודותיה וכבתה

כמו שמש העמים
ובאה אל מותה
אל נוכח ותדהמת
הרואים
בים המוות הגדול
של המילים;
מעבר לאופקים

פטריסיה הייתה
ילדת הפרחים ;
הפיצה ריחם
מחלקת ורדים אדומים
בדמות מחאה עם קוצים
מהולים בדמעה
מדם ליבה היו הדברים
ארוזים במנשרים
ובאים

כתבה
מספר מילים לא ברורות
או ראויות
בגנות הטוטליטר

כשהשמש שקעה
ומתה בים
בא המשטר
ואמר לה תתלבשי

הוא ניראה בדמותם
של ארבעה אנשי צבא
מעוטרים בסמלים
במדים מצוחצחים

הוריה נעלמו לפני
שנים
היא הייתה אזרחית
במדינה בה בערב
אנשיה הלכו לישון
ובבוקרו של יום
נעלמו ללא עקבות

למקרה של פטרסיה
היו עדויות
זוג עינייה של סבתא
קשישה שהזילו דמעות
ועמדה בינה ליבנם
נחושה
רועדת ומבקשת נפש
נכדתה

הסבתא לא פחדה ממדים
היא אותם שרטה;
במאבק הזה
כמעט פטריסיה 
נקרעה
בשעה שהמדינה משכה
אזרחית בידה הימנית
והסבתא אחזה בנכדתה
בידה השמאלית

לאחר שהדפה המדינה
את הזקנה שאינה
עדינה
המורטת במדי סמכות המדינה
המכה והשורטת והמורדת
והטורדנית
החוצצת
בינה לבין משימת
המדינה;
אחזו  בשתי ידיה
של פטריסיה
שליחי הצבא
גררוה והשליכוה למכונית
עם סורגים

שגם ציפורים
לא יכולות לצאת
ולעוף מבעד לצפיפות
החריכים

בבוקר המדינה
הייתה רגועה
פטריסיה הגיעה 
למרתפי החקירה

תלו אותה
מרגליה
וראשה הוכנס לתוך בריכה
קראו לו מתקן הנדנדה
שאלה ותשובה
ובניהם טבילה

ראשה בבריכה למשך דקה
בין נשימה לחניקה
שנשמה לרווחה המדינה
התבררה מהות צבאית
חשובה
המאיימת על בטחון האומה:
מדוע חילקה ורדים עטופים
בנייר ועליו כתבה מילים
בגנות המשטר?

הם גם ביררו
סוג מכונת ההדפסה
ועובי הנייר
עד תום החקירה
לא היה ברור
אם נמצאה התשובה

בין שאלה ותשובה
נאנסה

לכשהתעברה
כונסה יחד עם
מאות נשים לחוות הילודה
לכשנולד וולדה
כבר לא הייתה
נחוצה

גופתה המחוצה
הושלכה לבור סודי
שהיה ידוע לאנשי הצבא
היה להם גם כומר
שברך את המתים
בדרכם האחרונה
על פי המסורת
והאמונה

שחלפו שנים
והעצמות נותרו
ללא רקמות
הסבתא צעדה
מטביעה בכפות רגליה
הקשישות מחאתה
האחרונה
נתמכת במקל
בעיר הבירה
נושאת שלוש תמונות
שהכיר האל

התמונות היו דהויות
אבל היא זכרה
אותן זוהרות
ומליבה קורנות

ביום בו המשטר נותר
באזלת יד אל נוכח הורד
האדום העטוף בנייר
והקשישות
שאינן חוששות;
החונטה ברחה
והרחוב בער
לצבא העניקו חנינה
והעצמות נגלו יבשות
בעמקים בקברי אחים
הם לא העלו גידים
ולא רקמות

מלבד גילויים בדמות
צאצאים; תינוקות חיים
לצד קברי נשים וגברים
מתים.

הילודים החיים
שתקו בעדויות רועמות
בין הקירות
והבתים המפוארים;
בבתי קציני צבא
בכירים
רק התווים והפנים
הזכירו את המתים

והשאלה טובה
עמדה נוקבת
שאלת
האהבה הצרופה;
לאן ילכו הילדים
והחונטאים
המכובדים
הבכירים
אבות למופת
לתמימים וליתומים

מי האיש אשר יקרע ילדים,
מזרועות הורים מאמצים
לטובת  סבתא
או סב ביולוגים
אשר בחייהם
לפתע צצים

איש לא ידע להשיב
גם לא הפסיכולוגים

הם קבלו החנינה
העם נמלא דמעה
וחמלה

אז קולם של ההורים המאמצים
"הרגישים" נשמע ברמה
בשעה והיו נשאלים
למקום המצאם של הנעלמים;
היו עונים;
קברנו את הוריהם של בננו
המאומצים והיתומים
לפי כל הכללים;
בקבורה המכבדת את המתים
עם כמרים, וטכסים ראויים.

ומוסיפים;
"דברינו מיועדים
לא למשמיצים האומרים
כי קברנו אותם בקבר אחים 
לאזרחים הקטנים המעטים
שנמצאו עקב הנסיבות
ההכרחיות נפגעים
ועודם נמצאים
אינם משלמים
ומתמידים
בהפגנות ומחאות
ומרעישים עולמות
יש להיות רגשים
ככלות הדברים הם מזיקים
לשלוות נפשות
ילדים יתומים ותמימים,"