הכל בגלל התוכי (עד גבול האבסורד- במת דיון)

הורדתי מהאוטו את הרפרודוקציה של ון גוך, אתם יודעים, זאת הצהובה עם החמניות.

מזה אהבתי את התמונה הזאת כשראיתי אותה במוזאון ת'א , מיד רציתי שתהיה לי אחת כזאת בבית.

הבעיה שאין לי ממש בית שאוכל לתלות בו את התמונה.

היה לי אחד, אבל מכיוון ששכחתי לשלם את המשכנתא הבנק לקח לי אותו.

זה לא הפריע לי כל כך כי הבית היה צבוע מבחוץ בצבע צהוב ואני הרי לא ממש מסתדר עם צהוב. אחותי דווקא כן. היא אוהבת צהוב ולכן סגרה את המשכנתא של הבית שלי והבית הפך להיות שלה. מכיוון שיש לה כבר בית אחד הציעה שאני אגור בו. אבל לרוע מזלה כבר וויתרתי על הבית הזה ואפילו שמחתי שהוא כבר לא שלי. כל זה גרם לאחותי לכעוס עלי, מה שלא עשתה מימיה. עכשיו היא אומרת שיש לה בית מיותר, וכל זה בגללי. היא כבר לא מדברת איתי יותר. רק בעלה לוקח כל פעם את הכביסה המלוכלכת שלי לכבס אצלם בבית.

עכשיו אתם מבינים למה אין לי בית לתלות בו את התמונה מהמוזיאון.

חזרתי למוזיאון כדי להחזיר להם את התמונה.

האישה במוזיאון שאלה אותי למה אתה מחזיר ואני עניתי לה כי בעצם אין לי בית לתלות אותה וקניתי אותה רק בגלל שאני אוהב חמניות.

אז היא שואלת אותי אם יש לי אחות,

אמרתי שכן,

למה שלא תיתן לה את התמונה במתנה היא שואלת,

על זה באמת לא חשבתי.

עליתי לאוטובוס שנוסע לשכונה של אחותי ושאלתי עוברים ושבים היכן היא גרה.

כי זה מקום קטן יחסית וכולם מכירים את כולם.

להפתעתי כולם אמרו שהיא גרה בבית צהוב שנמצא באמצע השכונה.

כשהגעתי לשם ורציתי לדפוק על הדלת שמעתי פתאום מישהו שאומר לי "תסתכל לאן אתה הולך"  אז הסתכלתי על מי שאמר לי את זה וראיתי שזה תוכי מדבר שנמצא בתוך כלוב. הוא אומר לכולם את אותו משפט וגורם לאנשים לבדוק את מעשיהם, כמו בכיפור בבית כנסת, אבל אני לא בדקתי את מעשי כי לא עשיתי כלום.  איכשהו הגעתי לבית הצהוב של אחותי ,כשראתה אותי מיד הודתה שהיא עדיין אחותי למרות שעשיתי לה דברים רעים. זה שימח אותי וגם לא. כי לא עשיתי לה דברים רעים.

ביקשתי סליחה ונתתי לה במתנה את התמונה של ון גוך עם החמניות כמו שאמרה לי האישה מהמוזיאון..

אחותי שמחה עם התמונה ומיד הכריזה שהיא תקנה בית עם קירות אדומים כדי שיהיו קונטרסט לצהוב שבתמונה. ( יוווווו לא שמתי לב שיש בתמונה הזאת צהוב) וגם היא ממש מתחננת שאגור בבית הצהוב הזה שעכשיו יהיה ריק ואמשיך לשלם את המשכנתא ששכחתי.

וכך עשתה. היא קנתה בית אדום ואני נשארתי תקוע בבית שלא ממש רציתי בו ובלי התמונה שאני ממש אוהב.

כל חודש הבנק שולח לי ציק על סכום המשכנתא שאחותי אמרה לי לשלם, מה שגורם לי ללכת הלוך ושוב לבנק להחזיר להם את הציק. כבר לא בטוח מי חייב למי  וכמה , אבל נשבעתי לשלם לבנק עד הגרוש האחרון.

כמה בעיות. לא הייתי צריך להקשיב  לאישה מהמוזיאון.

אולי אם הייתי מקשיב לתוכי לא היו נגרמות לי כל הצרות שרודפות אותי כעת.

היו לי חיים שלווים ושקטים מלאי פסטורליה,

ועכשיו......