גומות-נקודת מבטו של טוני. חלק שביעי.

חלק ראשון-

http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=60110

חלק שני-

 http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=60214

חלק שלישי-

http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=62937

חלק רביעי-

http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=63095

חלק חמישי-

http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=63419

חלק שישי

http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=63516

טיפני.

כולם חושבים שהם מכירים אותה.מאפה של תמימות מתוקה ונימוסים מושלמים.טיפני היא אשפית המילים.להטוטנית מעוטרת גומות,ברגשות שלכם...חברים. כי טפני יודעת להשמיע בדיוק את מה שישכנע אתכם להאמין לה...והיא אפילו לא מבינה. כולם חושבים שהם מכירים אותה. אבל טיפני האמיתית, היא אני,שלי,כמוני, היא תערבות ממכרת נעימה ורעה.גן עדן וגיהנום,מלאכית ורוצחת בשגגה.

לטיפני יש טעם של חטא. וברגע שהרשת לעצמך להשאב אל תוך המערבולת שלה, כבר נגזלה ממך הברירה,או הבחירה.השליטה. ולי טיפני היא גוף מתגלם בדמותי. לי טיפני היא טעם של מהות ועוררות של כל האכזריות הטמונה.

וטיפני היא יפה כמו הבת של השטן ואלוהים. טיפני היא שקר על גן עדן שמתקיים במציאותנו הארצית.ועל  כן משחררת את כל היצרים הרעים. וזו אפילו לא אשמתה. טיפני משקרת לכולם והיא אפילו לא יודעת על מה.

ובין שיערותיה של טיפני ידיי מוצאות מפלט, ובאחיזת מותניה של טיפני אני מנסה לתפוס את האושר שברח. וכשאני נושק לאפה של טיפני אני נזכר בימים טובים,ימים אחרים,בהם הורשנו להתקיים ביחד, כזוג מלאכים.כשאני נושק לאפה אני טועם מגן העדן האבוד שלנו,ממתיקותה המרה.

מריאן שכבה דוממת ומדממת בין זרעותיה הלבנות והעדינות של טיפני. שיערה של טיפני היה מפורק ומסורבל שלא כהרגלה. ואני אהבתי את המראה הזה, נמשכתי למראה הזה, במקום להתמקד בדם שקישט את שמלתה הלבנה של כלתי לעתיד. התמקדתי בעצב שקישט את פניה של כלתי בחלום.גומותיה היו עיטור של סבל, ושפתיה מתרוממות ורועדות כמו ילדה קטנה שסירבו להישמע לצו בקשתה. עיניה היו מכווצות ועייפות, כועסות וכואבות, מלאך שגורש מגן עדן ורק עכשיו הבין מה קרה...לגופה לבשה רק כותונת לילה לבנה,ופניה היו נטולות איפור. מריאן שכבר נדם ליבה הייתה מאופרת לפרטים ושיערה מסורק ומושלם, היא הייתה יפה,ובכל זאת...גם בשעתה הרעה ביותר של טיפני, לא הצליחה מריאן אפילו להתחרות איתה על קיסמה.טיפני מהשמיים ומריאן מהאדמה.

"טיפני" סיננתי בשקט מבין שפתיי.שתקתי והתבוננתי באהבה ובהרס של חיי. הדמעות עיטרו את פניה והכריזו על החרטה שאכלה את אבריה הפנימיים. זו הפעם הראשונה בה התחרטה הרוצחת הקטנה שלי, המריונטה שנטלתי לידי. מה כבר היה במריאן ששבר את זכוכית הקיום בה הצמחנו אני וטיפני את אהבתנו האומללה? אני חשתי בכאבה של טיפני על כל נים ותו ונגיעה. ואני השתכרתי מריח שיערה של טיפני ורציתי רק לנשוק לאפה. אבל טיפני היא שקר ואותי היא הפכה לרשע.

  "אני . . ." גמגמה טיפני וכיווצה את בית החזה החלש שלה, היא התנשפה והסתחררה מכמות האוויר שהוציאה ולא החזירה לעצמה, ואני הייתי חייב לוודא שהמריונטה שלי עוד בהכרה. "טיפני", התכופפתי אליה, וחייכתי את החיוך אליו הרגלתי את עצמי,בשפתיים מכווצות וגבה מורמת.החיוך שמסתיר כל הסתערות והתנפצות וחוסר שליטה שמעביד את פנימיותי הכנועה.ובגלל החיוך הזה טיפני הטיפשונת שלי חשבה שלמדתי להתקיים בשליטה...היא הביטה בי, מעבדת מחשבות בעיניה החכמות וכמעט מטביעה אותי יחד איתה. "ט י פ נ י" חזרתי על שמי בשנית, באיטיות מסבירה,"את בכלל יודעת מי אני?" שאלתי וניסיתי לוודא אם עוד לא אבדה לה לגמרי הכרתה, אם היא עוד זוכרת את הפרט הכי חשוב לי, לנו, לה...מי אני, טוני, טוני שלה.