חרות

חֵרוּת

לוּ רַק נַשְׁרָה הַּדִמְעָה מְעַצְמָה,

וְהָיְיתָה כַּבוֹרִית הַּחוֹרֶצֶת בָּזֶלֶת.

אָז דַרְכָּה תְּפַלֵס, בֵּין סִדְקֵי הַּחוֹמָה

אֶל צִיפּוֹרהַּכְּבוּלָה אֶל עַצְמָה בְּשַׁלְשֶלֶת...

וְאוּלַי הַּמְצִיאוּת אֶת עַצְמָה מַּכְתִּיבָה

אַךְ צִיפּוֹר מַּהוּתָה הִּיא, אֶל חוֹפֶשׁ אֶל דְרוֹר.

וּמִי זֶה יֵידַע מָּה צָפוּן עַל לִיבָּה?

 הַּמוֹנֵע עֵין שֶׁמֶשׁ אֵלֵיה לַחְדוֹר.

יֵשׁ תִּקְוָוה בַּכְּבָלִים הַּחוֹנְקִים מַּחְשָׁבָה

כִּי יַד אֶלוֹהִּים לִפְעָמִים מִּתְעַרֶבֶת.

הַּשְׁלֵמוּת הִיא גַּם פְּגָם,וּבִדְעוֹךְ לֶהָבָה