הילה של מלכות או צופן צבאי-פרק ג'
סלי חיבקה את טבעת בעלה והצמידה אותה חזק אל ליבה. היא כל כך רצתה שהגלגל ייסוב לאחור ובעלה יחזור לחיקה.
היא שכבה על מיטתה מכורבלת כעובר ברחם אימו מנסה לחנוק את דימעותיה ואת מחשבותיה אך ללא הועיל. היא בכתה חרישית לבל תעיר את התינוקת החדשה, דימעותיה הרטיבו את הכרית ומחשבותיה נעו לְעֵבֶר הֶעָבָר.
הרגע שוב חזר אליה, רגע הניתוק מפיני , היא הייתה בטוחה שזו טעות וגם הייתה בטוחה שהיא תוכל לעזור לו, כן גם כאשר באו אליה שני סוהרים, מחמוד ואחמד באו לאמר לה שאכן תוכל לעזור לו.
- סלי את רוצה לעזור לפיני
- בוודאי בטח בטח איך אבל איך ?
- תלבשי שמלה יפה ותתאפרי ותבואי איתנו.
סלי הייתה בטוחה שהנה באה הישועה, היא נזכרה איך רצה אל חדר השינה ומיהרה ללבוש את השמלה שפיני אהב, שמלה פרחונית , פרחים אדומים על רקע ירוק . המשיכה אל עבר הטוואלט שלה איפרה את פניה העגולות ועיני האיילה הפקוחות לרווחה, את אפה הקטן היא פידרה עם הפודרה הבהירה שלה המתאימה לפני החרסינה שלה.
כן היא הייתה מוכנה במיטב תכשיטיה , בגדיה ויופיה המיוחד.
- אני מוכנה
- בואי איתנו תעלי לרכב
- בשמחה
- את יודעת שאת יכולה לעזור לו ואפילו נפגיש אותך איתו היום
- מה באמת אוי אללה עזר לי.
- לא אללה אנחנו נעזור לך
סלי דחפה כמה שטרות לכיסם של השניים וישבה בדומיה ברכב.
הם התניעו את הרכב ונסעו. מחמוד ישב לצידה וכל הזמן הביט בה. הוא קרץ לאחמד וחייך.
הרכב עצר ליד בניין בית הסוהר השמור של המשטר הדיקטטורי. ליבה של סלי החל לדפוק בכל אונו וכמעט פרץ מחוץ לשמלתה של סלי.
הרגע הזה הביא עימו פרץ של בכי חרישי כשנזכרה בו. לא יכלה לעצור את שטף הדמעות והיא נשכה את שפתה כל כך חזק עד שפצעה אותה ודם רב ניגר על כריתה.
היא כל כך האמינה להם כל כך רצתה לפגוש את פינו ולספר לו על העובר שבביטנה , איך הוא מתפתח.
סלי משכה את השמיכה וניגבה את הדם משפתה והזכרונות לא הרפו.
אחמד ומחמוד משכו את סלי החוצה ודחפו אותה אל הכניסה.
- יוּסִיף זה אנחנו תפתח את השער.
- הבאת את האשה הזו
- כן כן יאללה תפתח
יוסיף פתח את השער והם נכנסו פנימה. עברו מסדרון ארוך כשבצדיו עמדו סוהרים, הביטו בשלושה שעברו שם וציחקקו.
היא לא נעלבה היא הייתה נחושה לעזור לבעלה גם תמורת כבודה.
השניים הכניסו אותה לחדר אחד שפרגוד עבה חילק אותו לשניים. היא לא שמעה שום רחש מצידו השני של הפרגוד. ליבה ניבא לה רעות. בחדר לא היו כסאות ולא היה דבר.
- אָשְרָף אתה בא כבר יאללה בוא !
- היא כבר פה ?
- אָיְיוָוה, יאללה תָּעָל ! ( כלומר כן בוא)
אשרף בא מאחורי גבה דחף אותה והשכיב אותה על הרצפה.
מחמוד תפש את שתי ידיה ולחץ אותם בברכיו.
- מה קרה לכם הבטחתם לי להפגיש אותי עם בעלי ?
- יאללה יה מרה מה את מבינה (מרה זאת גברת)
הם התחילו להפשיט אותה משימלתה היפה מתחתוניה וחזייתה. השאירו את סלי ערומה על הרצפה.
- יאללה פיני אתה שומע את אישתך - אמר אחמד
- אתה מודה שהיית מרגל לטובת ישראל - אמר מחמוד
- פיני יא פיני אישתך ערומה על הרצפה והבטן שלה נפוחה- ענה אשרף
סלי רעדה בכל גופה במיטתה והתפללה שאף ילד לא יבוא לחדרה ויראה אותה מתייפחת ומדממת. והזיכרונות המשיכו לחפור במוחה.
היא לא יכלה לסלק את הזכרונות האלה, הם ליוו אותה יום יום בחייה.
מהחדר השני נשמעה הצלפת שוט ועוד הצלפה , היו שם כמה הצלפות שנשמעו כמו חיתוך האוויר בחָלַף של שוחט.
סלי צעקה בהיסטריה ומחמוד סתם לה את הפה בידו. אשרף החל מוריד מכנסיו ואחר את תחתוניו.
- פיני אתה מודה או שאני מזיין את אשתך ?
סלי ניערה את ראשה ושיחררה את היד הסותמת את פיה וצעקה
- פיני אל תודה אני בסדר הם משקרים לך
- מה אמרת יא מרה עכשיו תראי אותנו
אשרף נמרח על בטנה התפוחה של סלי וחדר לתוכה. סלי נאלמה.
משסיים עלה עליה מחמוד ולאחר מכן אחמד.
- אתה שומע אותנו פיני, אתה מודה או לא ?
השתררה דממה בחדר השני רק משק רוח מאוורר התקרה נשמע, מדי פעם נשמעה חבטה על הקיר מעבר לפרגוד ואנחת כאב עצור נשמעה.
סלי הבינה שהם מענים את פיני , הם תלו אותו על מאוורר התקרה בשערותיו.
- פיני אל תודה אני בסדר – אמרה בלחש ובאפיסת כוחות.
- סלי , אני לא יכול יותר לשמוע מה הם עושים לך
- פיני אל תודה אתה לא מרגל
הסוהרים התחילו סיבוב שני על סלי, מתופפים על בטנה וצוחקים.
סלי איבדה כמעט את הכרתה. כשפיני לא שמע יותר את קולה הוא אמר.
- אני מודה שריגלתי לטובת האויב והמזגן בביתי היה המשדר ששידרתי ממנו.
סלי חיבקה את הכרית ובכיה נשמע בחדר.
המשך יבוא....
רחלי ג.
כל הזכויות שמורות לרחלי ג. ©
