תום ירח הדבש (על פי משפט הפתיחה של יאיר )

"תשתקי, אני אומר לך, תשתקי!"

   המשפט פרץ לתודעתי בכל עוצמתו המשתקת. שוב חשתי את המהלומה מאמש – כאשר הדברים נאמרו – פוגעת בבטן הרכה והתקפלתי כמתוך כאב. הסתובבתי והבטתי לכיוונו. הוא ישן על גבו, פניו הנאות שלוות, נשימתו השקטה הרימה קלות את חולצת הטריקו הלבנה שלגופו.

   לרגע מאושר אחד, כשהתעוררתי מתוך מועקה, האמנתי שאני נתונה תחת רישומו של חלום רע שהקצתי מתוכו. ואז הבזיק אותו משפט, מלווה ברשף עיניו הכהות ובכף ידו העצומה שסגרה על פרק ידי, והמציאות טפחה על פני: לא, לא היה זה חלום.

  עזבתי את המיטה וגררתי עצמי למטבח. צעדתי בכבדות, כאילו זיקנה פתאומית קפצה עלי. הכנתי לי קפה ולקחתי שתי עוגיות מאלה שאפיתי עבור האירוח של אתמול. לא התיישבתי במטבח, נטלתי את הספל ואת הצלחת למרפסת.  אם קיוויתי שהתרחקות מזירת האירוע תשפר את מצב רוחי, זה לא קרה.

   הוא ניסה להחליק את הדברים, לא הוצאתי הגה מהרגע שהבית התרוקן כך שלא יכול היה שלא להרגיש. שעה שסידרתי את הכלים במדיח, בא ונעמד לידי.

"מה קרה מותק, נפגעת מקודם?" קולו היה רך, אפילו מתחנחן. לא עניתי גם בגלל שחששתי שתגובתי תצא מכלל שליטה, הדמעות אשר חנקו את גרוני לא הבטיחו תשובה מתונה.

"תביני," קולו שידר פיוס, " לא מקובל אצלנו שאישה מתערבת בשיחות שלנו, ואת לא הסתפקת באמירה שלך אלא נכנסת לויכוח עם ישי ושללת את מה שאמר. את לא ראית את המבט שהוא זרק לעברי, אבל אני ראיתי. ביישת אותו ואותי בנוכחות כל חבריי, וזאת בפעם הראשונה שהם התארחו אצלנו. דבר כזה לא יכול להיות, אישה לא מתערבת בשיחות הגברים! גם אני לא נכנס לשיחות שלך עם חברותיך. זה צריך להיות ברור בינינו כבר מעכשיו!" המשפט האחרון נאמר אמנם ללא הרמת קול, אבל הטון היה תקיף, פסקני.  הוא התקרב לעברי וניסה לתפוס את עיניי אך התחמקתי. קולו היה רך כשהמשיך:

"את אישה צעירה ולא מנוסה, אני יודע זאת, אבל אישה לא צריכה להיכנס לשיחות הגברים, מה לך ולפוליטיקה? והצורה בה השמעת את הדברים, כאילו ישי לא מבין כלום - זה היה נורא פוגע... ראית שמישהי מהנשים של חבריי התערבה לנו בשיחה? לא, בוודאי שלא, הן יודעות את מקומן, אישה לא מביישת את הגבר שלה... טוב, אני בטוח שהבנת, נעזוב עכשיו את זה, בואי אלי, לא נקלקל את האווירה, אנחנו עדיין בירח הדבש". הוא תפס את זרועי, משך אותי אליו וכרך ידיו סביבי. חשתי קפואה בין זרועותיו.

   בדיוק במקום הזה עמדתי לאחר שנסתי מהסלון למראה רשף מבטו. הוא בא אחרי, סגר אחריו את דלת המטבח, כף ידו ננעלה על פרק ידי והעיניים שלו חרכו אותי במבטן שכפלט במין לחישה רועמת על מנת שדבריו לא יגיעו לאורחים:

"תשתקי, אני אומר לך, תשתקי! תתעסקי עם האורחות שלך ואל תכנסי לשיחות הגברים. מה את בכלל מבינה בעניינים האלה?!" זרק לי בבוז, עזב את ידי ולפני שפתח את הדלת לסלון עוד הוסיף בטון מצווה: "נגבי את העיניים, תצאי לאורחות שלך וזכרי מה שאמרתי לך!".

   חשתי דחף בלתי נשלט להטיח את הצלחת מידי על הרצפה. במקום זה  הנחתי אותה על השיש, ניגבתי את העיניים במגבת נייר ושבתי לסלון. תירצתי את שתיקתי בהמשך הערב בכאב ראש פתאומי.