בעוד אני משוטטת באינטרנט מחפשת עוד ועוד חדשות כמו שאני אוהבת וואלה תפוז נענע, ידיעות, מעריב, לשגע את עצמי לפעמים, להיות מודאגת ומוטרדת, קשה לי לגלות או להתוודות אבל לפעמים אני מחפשת משהו שיתן לי את התרוץ הכי טוב לחפש, סיבה טובה להתקשר, להודיע למישהו, סתם התקשרתי כדי לשאול אם גם את שמעת או אתה, או להפגין דאגה, ואולי מישהו יבוא ויפיג את תחושת הפחד של הלבד למשל באיזה שלוש או ארבע לפנות בוקר כשאין אף אחד,כשיש לי דודים של שינה, כשמשאירים אותי לבד.
אז פתאום אני קוראת "אסטרואיד ענק עובר ליד כדור הארץ בסוף השבוע הזה" והמרחק, לא משנה המרחק, אני ממילא לא אבין כל כך איך להעריך בדיוק את המרחק, עכשיו סוף שבוע, בדיוק עכשיו, לוקח לי עוד איזה כמה דקות שאני לא בדיוק מתייחסת, ואז פתאום אני קופצת כאילו הקיש אותי איזה נחש, ומתחילה לעשות חושבים מה היו המילים האחרונות שאמרתי לכל אחד ואחד, את מי לא נישקתי ועל מי כעסתי, ואם לכולם סיפרתי ומתי בפעם האחרונה אמרתי שאני אוהבת אותם.
למה?
כל כך הרבה חדשות אירועים, תאונות , מלחמות, קאסמים, חיזבאלה, בין לאדן, דקירות במועדונים, בכלל החדשות האלה והמבזקים, לא יודעים מה יקרה בעוד דקה, מה ילד יום, ועוד ועוד ועוד.
זה חוץ מהכולסטרול שלי הגדול גדול, הכאבים בחזה ובראש, הברכיים שרועדות לפעמים כי אני פשוט לפעמים שוכחת לאכול, או לא מוצאת מה לאכול, אני למשל אוהבת עוגות, אבל עוגות זה מותרות, אז לא בכל יום אני בקונדיטוריה, ולמה בקונדיטוריה? כי אני אוהבת עוגות וטעימות, לא אלה שארוזות במדפים של הסופרים שמי יודע כמה זמן הם על המדפים ועוד מי יודע מתי הם הגיעו לשם. והם בכלל לא טעימות ולפעמים קשות, וחץ מזה אין עליהם קרם וקצפת שאני כל כך אוהבת.
אז כמו שכבר סיפרתי לכם "אסטרואיד ענק חולף ליד כדור הארץ"...
ואפשר לראות אותו בטלסקופ רגיל בצפון ארצות הברית.
ואני מתחילה לעשות חשבונות למי הוא יותר קרוב, ואם במיקרה הוא יסטה ממסלולו ובכל זאת ירצה... מה יקרה?
פעם קראתי שהוא יתפרק לחתיכות... השאלה לכמה חתיכות, קטנות? גדולות? איזה גודל בדיוק? ועוד כל מיני שאלות אני שואלת את עצמי, כל מיני שאלות שונות ומשונות שמטריפות את דעתי..
ארצות הברית? אני קופצת, אוי ואבוי שם גרה אחותי, שלא ראיתי 10 שנים לפחות, ולא תאמינו לא תאמינו, אבל צלצול בפאלאפון
אחותי מתקשרת ואני קופצת משמחה, מזה קופצת, משתוללת עד שהיא ממש לא מבינה ושואלת אותי אם אני באיזה מסיבה או מה, אני כל כך שמחה.
ככה איך שאנחנו מדברות היא שואלת, תגידי? את לא רוצה לבוא קצת לאיזה חופשה?
בטח שאני רוצה אני אומרת, אם הייתי יכולה, עכשיו עכשיו הייתי עולה על מטוס ומגיעה, כמה אני שמחה שהתקשרת אני אומרת, כמה אני שמחה, עוד אחרי שקראתי שהוא חולף הכי קרוב אליה... ושאני כאן ולבד....
בנתיים חמש לפנות בוקר האור עולה, וזה בערך הזמן שהדודים של השינה והג'ננה עוברים לי ועוד מעט תיפול עלי תרדמה.
ג'ננה אני אומרת, ג'ננה החדשות האלה, ג'ננה בהתגלמותה.
מעניין אם משוגעים חושבים על מה שאני חושבת, לא, כי אם כן תהיה לי עוד סיבה להיות מוטרדת נורא.....
תזכירו לי מחר לבדוק אם האסטרואיד הזה חלף, ושאמרתי שאני הולכת לנתק את הכבלים והאינטרנט והולכת לגור עם איזה אמסטף שישמור עלי באיזה חור נידח.
