באג בתוכנה חיים שוקרון
פרק ג'
המוכר נישבר. לא היו לו הכוחות להתווכח עם הלקוח העקשן הזה.
"או קי, החליף לך את התוכנה לתוכנה משודרגת. דע לך שקיבלת כאן מתנה יקרת ערך. עם התוכנה הזאת אתה יכול לכתוב שירים, פואמות ומחזות קצרים. אתה גם יכול לנסות לפתור את חידת המשפט המעורב. הפרסים לפותר הם ענקיים! " התלהב המוכר.
"שיחקתי אותה" חשב לעצמו. "גם תוכנת שירים וגם ננסה לפתור את החידה" על משפטים בעלי חמש מילים, לא העז לחשוב. אך גם משפטים מעורבים בעלי ארבע מילים היו אתגר לא קטן וגזלו שעות רבות מהמכורים לעניין.
"אני רוצה להציע לך משהו" אמר המוכר לאחר שרווח לו, עם סיום העיסקה. "אני מציע לך לפתוח את התוכנה כאן. יש לנו פינת תיפעול, בה תוכל לבדוק אם הכל בסדר. אם ישנה בעיה, עדיף שתגלה זאת כאן ולא כשתגיע הבייתה".
ההצעה הייתה הגיונית. הוא הסכים מיד. המוכר הפנה אותו לעבר עמדות תיפעול למחשב. כמה לקוחות כבר איישו עמדות והיו שקועים בבדיקת תכנות שקנו. המוכר טען את הכפתור והמתין שהתוכנה תעלה.
"אתה שולט בתוכנה או שתיצטרך עזרה? אני ממש שולט בה. תתחיל ואם תרגיש תקוע, תיקרא לי. שמי אמיר." הושיט ידו ללחיצה. "או קי אמיר. תודה לך"
בתפריט הבחירה היו אפשרויות שונות. שירים, פואמות, חידות סיפרותיות, מחזות וסיפורים קצרים. בצד שמאל, בחלון מנצנץ, הייתה הודעה:' חדש!! פרוזה!! הייה אתה הסופר!!. את זה הוא לא הכיר. החליט לראות במה מדובר, לאחר שיבדוק את התוכנה. כשלחץ על אייקון השירים, ביקשה התוכנה רשימת מילים. הוא רשם: סיגל, אהבה, מחר , לב.
"גם לך היו בעיות בליר מסטר?" שאל היושב בעמדה שלצידו.
" כן, הייתה איזו בעייה. הם החליפו לי אותה לגירסה האחרונה"
"אין להם ברירה, לגירסה הקודמת היו בעיות בגלל הממשק בעיברית. הם טוענים שהיתגברו על כך בגירסה החדשה".
"תגיד, המוכר, זה עם הקוקו. הוא לא ניראה לי מבין גדול. אפשר לסמוך עליו?."
"מה, אתה לא מכיר אותו? זה אמיר פורטנוי, משורר מתוסכל"
"אני חושב ששמעתי את השם"
"הוא אחד המשוררים המבטיחים שקמו בארץ, לפני צאת התוכנה הזאת. הוא הוציא כמה סיפרי שירה שזכו לביקורות טובות מאוד. הוא נחשב למשורר הצעיר בעל השפעה גדולה על השירה העיברית. היו מי שהשוו אותו לאלתרמן ואבידן. בכל אופן, ניבאו לו עתיד מזהיר."
"ומה? התוכנה הרסה לו את הקריירה?"
"כמובן. משוררים זה מקצוע נכחד. הם לא יכולים להתמודד עם המחשב"
" קצת חבל, לא?"
"זאת הקידמה. אין מה לעשות. יש את כל האגודות הללו, שקמו, בסיגנון החזרה לטבע, המטיפות לחזור לכתוב שירה בסיגנון הישן. לדעתי, אין לזה עתיד. זה כמו לנסות למנוע נסיעה ברכב ולחזור להשתמש בסוסים. לא ניראה לי, שניראה סוסים בכבישים בקרוב" חייך השכן.
"מן הסתם זה הכיוון. גם אתה עם הגירסה החדשה?"
"כן, אני משתמש בה , אך לא לכתיבת שירים. אני משתמש בחלק המאפשר כתיבת פרוזה. קיבלתי אותה לשימוש מאמיר פורטנוי. הוא עכשיו יושב הראש של איזו אגודת משוררים, שחרתו על דיגלם, לכתוב כמו פעם. עם עיפרון ודף נייר ומתוך דימיונם. הם ניפגשים וקוראים את שיריהם. מה שמאחד אותם יותר, זו השינאה, שהם רוחשים לסופרים. אלה, שמחו לאידם של כותבי השירה, כשיצאה התוכנה לשוק. אתה יודע, אין שימחה גדולה יותר משימחה לאיד. פירגון לא תימצא אצלם."
"ולמה קיבלת אותה בחינם?"
"החבורה הזו, יותר משהם עוסקים בשירים, הם עוסקים בניסיונות לשפר את התוכנה לכתיבת פרוזה, כדי לדפוק את הסופרים. מבחינתם, אם ניטבע , ניטבע יחד. הסופרים חושבים שהמחשב לא יכול להתחרות בהם. הם טועים בגדול. כבר עכשיו , ניתן לכתוב סיפורים קצרים לא רעים, וזה ילך וישתפר"
"מלחמת עולם, הא?"
זה יותר סערה בכוס מיים. בינינו, כמה אנשים קראו שירה וכמה קנו סיפרי שירה. גם בפרוזה יכלו רק בודדים להתפרנס. ההוצאות היו עסקים מסחריים ומה שעיניין אותם, זה למכור. אם היה להם סופר או סופרת, שהיו קצת פוטוגנים ויכלו לעבור מסך, זה היה חשוב יותר מכישרון כתיבה. אחרי שבחרו פרצוף, עובר מסך, התחילו עם השטיקים של הפירסום".
"כן, ראיתי את המודעות בעיתונים ובאיטרנט, המהללים ספרים מסויימים. כשאתה מתפתה וקונה, זה בדרך כלל ספר פושר של סופר לא מי יודע מה. אני למדתי, לא להתרשם מהמודעות. כשרציתי לקרוא ספר נייר או ספר אלקטרוני, תמיד פניתי לחנויות האלה, הישנות.שם, בחנויות הישנות, במורד רחוב אלנבי, לקראת הים. שם יש מוכרים מבוגרים שיודעים מי סופר טוב, מה כדאי לקרוא ומה זה סתם ספר."
"לא רק זה. זה רק קצה הקרחון. היו להם טבלאות רבי מכר מפוברקות. הם הישתלטו על החנויות ויכלו לסלק כל ספר שלא ניראה להם. וכך יכלו לקדם את הסופרים שלהם. גם מבצעים מטורפים, של מכירת ספרים בשקלים בודדים של פעם. וסיפרי שירה? להם בכלל לא היה מקום"
"אז החבורה של פורטנוי, רוצה לדפוק אותם?"
"כן, יותר כנקמה על מה שעשו למשוררים. הם יודעים , שכשתהייה תוכנה שתוכל להחליף את הסופרים, יתמוטטו ההוצאות והסופרים, שלעגו למשוררים, יצטרכו להחליף מקצוע"
"מה הגיד לך? כואב הלב על כל המוכשרים האלה, שהקידמה דפקה אותם. אני חייב לרוץ. שמחתי לשוחח איתך. אני רואה שהתוכנה עולה ופועלת כמו שצריך. היא אפילו כתבה לי שיר קטן למילים שהכנסתי"
