המקום הנכון להיות בו ©

 עדיין לא נרגעתי מהערתך העוקצנית בהופעתי  באותו ערב אומלל "ברוקדים  עם כוכבים" לקחת  לי את החיוך התמידי שמופיע על פני. בכל פעם שאני נזכרת בריקוד שלי  וגונב לאוזניי  שאת  אחת השופטות לא היה גבול לאושרי, סמכתי על   היותך.

עטרה שם טוב שעינייך הקטנות, שפתייך הקפוצות ומותנייך הרחבות אומרות חנופה מול הקהל  שהפעם לא הריע לך. טיעונייך על הופעתי  היו כה עלובים עד שמכל עבר החלו להישמע קולות גיחוך.

 "היא רגילה לזה (לפישוק), היא עשתה פלייבוי בגרמניה".  הערת וגרמת לי לרעוד מכעס, גסות התבטאותך לא הוסיפה לך אהדה.

 

*****

 

 

הבנתי שאף אחד אפילו לא את עטרה שם טוב  מסוגלת להבין איך אני מסתדרת בהעדרך. חשבתי שאת מבינה שאנו יכולות לחסוך בינינו את המילים. נכון, דרשתי ממך הרבה מעבר למה שאת מסוגלת. הייתי רוצה שתנחשי, אך אני מטשטשת רמזים. אינני מרמזת על רמיזות מרוחקות שהיו בינינו ולעולם לא התלוננתי  להפך, תמיד הייתי שמחה אף שמצאתי מחדש את אי הנחת שלי נוכח החיים שאילצו  אותי להצטלם לפלייבוי שמאז דוחקים אותי לפינות. אך זה  היה ביוזמתך, פשוט שיחקתי לידייך.  אלא שההצגה הפעם הייתה נהדרת – רקדתי על משטח הריקודים מְעֻלֶּה   והקהל הריע לי, דבר שהוציא את קצפך עלי. משהו בהופעתי הפריע  לך, אולי מתחתי קו על ההיסטוריה המשותפת שלנו ?

 

*****

אחרי שבכיתי ואחרי שהרגעתי עצמי עם חיוך ממזרי ואצבע ביישנית בפי ולפני שהאשמת אותי בזילות. שום דבר כבר לא מתאים, אני יודעת. בטח  לא  להשתכן במלנכוליה רגשית אלא להתוות דרך חדשה כדי להתברג בשואו ביזנס שאת לימדת אותי להסתובב עם כל המי ומי של עולם הבידור.

גם למחרת ההופעה המשכת לתקוף אותי

"היא הצטלמה לפלייבוי, היא   לא  חסידה  מבני  ברק. בואו נרגיע." נדמה לי שאת צריכה למתן, לשנות צורה. אין  לך  כוחות  של פיה, את לא כל יכולה. בודאי  לא להקטין אותי ובאבחת  פה להקדיר את שמיי.

 

*****

שכחת משהו הנראה חסר חשיבות שאיכשהו שמת קץ לחרצובות לשונך והמפגן הזה קבל עם ועדה לשיקום חייך בלעדיי. להמציא משהו שלא קיים ושאני צריכה לשמור אותו צמוד אלי מבלי שיהיה ניכר ולא יותר מדי נעדר. אני אמורה להצליח במשימה בלתי אפשרית כמעט, את עטרה מצפה זאת ממני, שאמצא את האיזון המדויק, את הטון המדויק, את המרחק הראוי בינך וביני.

אני יודעת שלא הייתי עדינה איתך. הרי לקחתי את כל ההצגה ואת היית מעדיפה לראות אותי מגיעה לרחבת הריקודים ברגליים כושלות, בלי תכנית ובלי כוֹרֵאוֹגְרַפְיָה  ואני  נהניתי מן ההתאמה הנפלאה שבין המוזיקה לתנועה.

לא ידעתי שאפשר באותו זמן להיות הרוסה וגם מרוכזת בעבודה, כאובה ומחייכת, עצובה ופנויה לעוד אתגרים מלאת געגועים אל העבר וגם את לא. נדמה לי שאין לך מושג, כי קל לזרוק את המשפט הזה ולהתנצל אחר כך או להגיד שאני לא חסידה מבני ברק ושכולם ירגיעו.

*****

עטרה שם טוב, יש בי לב שפועם, הוא שם ובלתי צפוי תמיד בתנועה, רגוע או רועש, מנומנם או מחוצף הוא שוכן בי מעכשיו מבלי לגרום לי לטבוע. הוא נישא איתי לכל מקום.