התייצבתי מול המצלמה ולאחר מספר שניות נשמע הזמזום. הדפתי את הדלת ונכנסתי. עמדתי בדיוק להסיר את הקסדה מראשי כשעיני הבריאה קלטה את שתי הדמויות שניצבו מול תא הזכוכית חסין מפני כדורים של המנהלת. נמלכתי בדעתי והקסדה נשארה במקומה. הרופא הזהיר אותי בפני פציעה נוספת, עדיף להיזהר מלהצטער. גם נוכחותו של השומר המזוין בפינת החדר הרגיעה אותי במקצת.
התקרבתי לתא אך שמרתי מרחק מהנוכחות. יכולתי לחוש במבטיהן המצמיתים ששוגרו לעברי וחרכו את האוויר שבינינו. קולה של המנהלת אשר בקע מהרמקול שעל שולחנה נשמע מתכתי משהו מבעד לזכוכית המשוריינת:
"המורה איילת, גברת זאבי מתלוננת שתקפת את תכשיט בשיעור ספרות ופצעת אותה ביד באופן חמור."
פתחתי את פי על מנת להשיב אך הילדה הייתה זריזה ממני:
"הבת זונה חתכה לי את היד, ירד לי ים של דם בכיתה, הג'ינס החדש שלי נראה כמו פגר שחוט..." היא הביטה על מכנסיה המרובבים בכתמי דם ופרצה בבכי מר. למרות אופיו של המעמד לא יכולתי שלא להתפעל, שנה שלמה אני מנסה ללא הצלחה יתרה ללמד אותה מהי מטפורה ודימוי מהו, והנה, במשפט אחד נרגש הצליחה תכשיט יותר מאשר בכל החיבורים שהגישה לי עד כה.
אמה התפרצה אף היא, עיניה ירקו אש וגופרית לכיווני : "מכאן אני עפה ישר למשטרה, את עוד תשבי על זה בקלבוש, מה את חושבת לך שאת יכולה לתקוף ילדים תמימים מבלי להיענש !? את חתיכת........." ופיה הפיק מרגליות של שמות תואר יצירתיים ביותר שהנייר לא סובלם.
הפניתי מבט מתחנן לעברה של המנהלת. היא ניסתה להרגיע את האם הנסערת:
"גברת זאבי, אנא ממך, שלטי ברוחך, נשמע גם מה שיש למורה להגיד..."
הזדרזתי להכניס משפט לפני התפרצות נוספת . "אני לא תקפתי את תכשיט, נהפוך הוא, היא הכניסה לי אגרוף בבטן ונפצעה מהשריון שלי."
האם פתחה זוג עיניים שהזכירו לי את עיני הינשוף המצויר מהספר של בתי בת השלוש.
"שריון? מה זה פה, נשף תחפושות?"
המנהלת הזדרזה להסביר: "זו תקנה חדשה, מאז שהמורה רחל נדקרה בשיעור היסטוריה על כל מורי בית הספר לעטות שריון תחת בגדיהם."
גברת זאבי פערה את פיה לרווחה אך אף הגה לא הסתנן משם. המנהלת ניצלה את ההזדמנות:
"ואת גבירתי הצעירה, מה יש לך לענות על טענת המורה שאת זו שתקפת אותה?"
"הגיע לה למניאקית הזאתי, בגללה סלקו את רעם מבית הספר ..."
המנהלת נכנסה לדבריה: "את שכחת מה רעם עולל? המורה איילת שכבה שבוע שלם מחוסרת הכרה בבית החולים בגלל התעלול של החבר שלך..."
"כאילו מה כבר עשה? זה היה סתם בצחוק, רק רצה לשעשע קצת את הכיתה לפני השיעור המעפן של זאתי..."
לא הצלחתי להתאפק יותר:
"לשים פח אשפה מלא זבל מעל הדלת כדי שייפול על ראשי כשאכנס לכיתה, זה בעיניך סתם? מהסתם הזה קיבלתי זעזוע מח! ועוד לא דיברתי על העין שנפגעה מהחזיז שברק זרק עלי ביום ששבתי לבית הספר ואשר התפוצץ לי בתוך העין...איני יודעת אם אשוב לראות בה..." קולי הצטרד וחשתי שאני עומדת לפרוץ בבכי.
"מגיע לך מכשפה, עכשיו ברק עצור בגללך, הוא בסך הכל רצה לנקום בגלל רעם, אחשלו, את יודעת שבגללך אבשלו פיצץ אותו במכות? חכי חכי, בסוף השבוע יבוא אחשלהם הגדול, השוטר, הוא יגמור אותך סופית, פיו, פיו!!! " תכשיט הפכה את כף ידה הפצועה לאקדח מאולתר וירקה מפיה כדורי דמה שורקניים לעברי.
זה היה יותר מכפי שיכולתי לשאת. הסתובבתי ונמלטתי בריצה דומעת מהחדר ומבית הספר. יש לי ילדה קטנה בבית, אצטרך לעשות חשבון נפש נוקב אם אני מוכנה להמשיך להמית עצמי באוהלה של תורה.
