בנין המשטרה היה גדול ורחב, אבל לא גבוה.
אני נכנס עם אבא לכניסה הראשית ,שם מקבלים את פנינו שני שוטרים שואלים את אבא משהו ומובילים אותנו לניידת משטרה, אנחנו עולים ומתישבים מאחורה כמו אסירים, זאת פעם ראשונה שאני נוסע במכונית משטרה, אבל הרגשתי כמו גדול, כמו שוטר, איזה כיף.
אנחנו מגיעים לבנין גבוה , השוטרים מובילים אותנו אל תוך אולם ענק משם אנו מוכנסים לחדר פחות גדול ושם יושב למעלה שופט עם גלימה שחורה ודופק על השולחן עם פטיש מעץ.
אבא יושב לידי ואומר לי לאמר רק את האמת , בדיוק מה שראיתי בלילה מחלון החדר שלי.
כולם יושבים ואני מרגיש גדול וחשוב , אם אני אשקר הכל ישתנה, אבל אבא אמר לי לאמר רק את האמת כי זה החבר שלו.
מגיע תורי לעלות לדוכן העדים , ואני קצת רועד בידיים וחם לי בראש,מזיע לי קצת ברגליים , אוף הגרביים קצת רטובת, אבל אבא אמר לא נורא העיקר שאומר את האמת.
אני הולך לאט ומתיישב, ניגש אלי איש שמן עם משקפיים שמתחלקות לו קצת על האף, שיניים בולטות כמו ארנב, קצת פחדתי, אבל שיחקתי אותה גיבור.
פנה אלי בשאלה ,"ילד , ספר לנו מה ראיתה בלילה ההוא מחלון חדרך".
אני נושם עמוק ,ופתאום הכל יוצא לי, כי זה חשוב לאבא, ראובן חבר שלו.
"אני לא נרדמתי בלילה ההוא ולא רציתי להעיר את אמא ואבא, אז קמתי והצצתי מהחלון לראות את החושך של הלילה, ודוקא היה אור, כי ידעתי שזה מהירח , כי אנחנו היינו בקיץ ואז אין עננים אז רואים את הירח והוא מאיר. הסתכלתי מהחלון וראיתי את ראובן חבר של אבא נכנס אלינו לבנין וחשבתי שהוא בא אלינו אבל הוא לא דפק לנו בדלת, אז חיכיתי ליד החלון ואחרי קצת ראיתי אותו יוצא , הולך לאט לאט כאילו פצוע ומטפטף לו משהו מהרגל ,אני חושב שהיה לו פצע ברגל וזה היה דם אבל לא ממש בטוח , רציתי להעיר את אבא אבל הדלת של החדר הייתה סגורה ולא רציתי שיכעס עלי שאני עוד לא נרדמתי,אז חזרתי לחלון והסתכלתי על הירח. "
האיש שישב ליד אבא ניגש אלי ושאל אותי.
"תתאמץ ותזכר אולי ראיתה עוד משהו,אולי ראיתה את הצבע של הנוזל על המכנסיים שלו ?".
אני באמת נזכר חזק חזק.ואומר ", כן , ראיתי את המכנסיים שלו הלבנות עם כתמים אדומים"
"יופי ילד!" אמר לי האיש השני ,רזה עם חולצת משבצות,וחיוך גדול על פניו.
אני הרגשתי ניצחון, כמו שניצחתי בכדורגל של הכיתה וכולם רצו אלי.
"תמשיך ילד" אמר לי השופט.
ואני ממשיך, "אחר כך ראובן נכנס לאוטו שלו ונסע"
"נו ומה אחר כך , ראיתה משהו, תמשיך להזכר" אמר לי האיש הרזה.
אני סוגר את העיניים ומנסה לזכור חזק . ופתאום נזכר,אני כל כך שמח שאני צוחק בקול, והאיש עם המשקפיים המתחלקות מראה לי עם היד שלו סימן של שקט" אני ממשיך, "ואחרי כמה זמן ראיתי את גברת אפרתי חוזרת איתו באוטו ,נכנסים לבנין , ושוב יוצאים ביחד עם האוטו שלה. אני לא יכולתי לישון כי רציתי לראות אם הם יחזרו אלינו כל הזמן חיכיתי כי הוא חבר של אבא שלי, אבל גברת אפרתי חברה של אמא שלי מהקנטרי, הן שוחות ביחד בבריכה ויושבות עם מר זמיר לשתות קפה שם. אז ישבתי וחיכיתי , אפילו שידעתי שבבוקר אני אהיה עייף נורא.
פתאום אחרי הרבה זמן חזרה גברת אפרתי לבדה ונכנסה לבנין. וזהו אף אחד לא ראיתי יותר." "למה אתם שואלים אותי את כל השאלות האלה ?".
"אני רואה שאתה סקרן ילד, אז תשאל את אבא שלך אחר כך"ענה האיש עם המשקפיים המתחלקות.
השופט דפק עם הפטיש על השולחן ואמר שהיום הם מסיימים ויהיה המשך.
האיש הרזה התלחש עם אבא ואני בינתיים הסתכלתי על האיש עם המשקפיים יוצא מהחדר עם גברת זמיר שחיכתה לו בחוץ.
כשחזרנו בדרך בניידת של המשטרה, שאלתי את אבא , למה שאלו אותי, והאם הם מאמינים לי?
אבא אמר לי שהוא חייב לגלות לי כי אני התנהגתי כמו גדול למרות שאני רק בן שבע.
אבא אמר לי שזה חשוב לו מאד , כי הוא עצוב נורא שהרגו את החבר שלו בגינה הציבורית ולא יודעים מי זה.
פתאום נזכרתי בעוד משהו, איך לא אמרתי , הכל בגלל אבא שלי שלא גילה לי קודם למה אנחנו הולכים להעיד.
נזכרתי שראיתי את גברת זמיר גוררת שק גדול ונראה כבד מאד , היה בו חור וראיתי יד של מישהו נגררת על המדרכה , ומישהו עזר לה".
סיפרתי לאבא והוא שאל אותי אם ראיתי מי זה היה, אמרתי לו שלא, אני מפחד כי שיקרתי.
אבא רץ מהר לאיש הרזה וסיפר לו, ואז ניגש האיש אלי בכעס "לא יכולת לספר את זה קודם, קצת מאמץ"
אני מאד נעלבתי , וכעסתי גם קצת על אבא שהלך וסיפר לאיש הרזה שהחיוך נעלם לו מהפנים.
האיש רזה חזר ואמר לי להתאמץ ולזכור כי הבטחתי לא לשקר.
כיווצתי את העיניים שלי והראתי לו שאני מתאמץ , אבל לא זוכר.
האיש הלך ואני חזרתי עם אבא הביתה , בדרך אבא שאל אותי שוב , אם אני בטוח שלא ראיתי מי היה עם גברת זמיר,
הסתכלתי על אבא ואמרתי " אבא אתה לא זוכר את עצמך"
רחלי
2004
כל הזכויות שמורות לרחלי ג. ©
