שכבתי
שם, על המיטה שעד לפני רגע הייתה מלאה עד אפס ועכשיו היא כ"כ ריקה, נסתי
להזכיר לעצמי את הריח שלך, נסתי להחזיר לתחושה את הנשימות שלך, נסתי להחיות מחדש
את הקול שלך אך זה לא הצליח, המיטה הייתה ריקה ממשהו טוב וכך גם אני, רק זוכר את
הטעויות שבצעתי במשך כל הדרך שלנו ביחד, כשאני מחזיק לך ביד ועושה עוד טעות ואז
נושמת נשימה וממשיכה הלאה, ואז אני נוסע איתך ועושה עוד טעות, ואת לוקחת שתי
נשימות וממשיכה הלאה, ואז אנחנו רואים סרט ואני עושה עוד טעות ואז את לוקחת שלוש
נשימות וממשיכה הלאה ואז אנחנו מדברים בטלפון ואני עושה טעות ואת, ואת לא לוקחת
עוד נשימות וממשיכה הלאה, אבל בלעדיי. "אלוהים!" אני צועק במחשה שלי
ומרים ידיים "בבקשה!, תן לי לתקן!, תן לי לעשות הפעם שהכל יהיה שונה! תן לי
רגע שיכל להיות יפה להמשיך שיהיה יפה! אני מתחנן!" אני צורח במחשבות שלי
ומרגיש פתטי כלפי עצמי אני עוצם חזק את העיניים וצורח בעצמי יותר חזק "לכל
בנאדם מגיע ממך עוד הזדמנות! תביא לי אותה עכשיו! אני דורש את ההזדמנות היחידה
הזאת שאתה מביא לבני אדם כשהם בשפל!" לפתע חלון חדרי נפתח ומשב רוח קריר אל
חדרי חדר,פקחתי עיניי ואז ראיתי אור בוהק ולבן מול עיניי "ירון" הקול
נשא איתו את שמי ואני לרגע פחדתי אבל התעשתי והתמלאתי באומץ "כן אלוהים! אני
רוצה עכשיו את ההזדמנות שלי להחזיר אותה אליי, מגיע לי" "למה אתה חושב
שזה מגיע לך?" שאל אותי האור "כי ככה, אני אוהב אותה ועשיתי כל כך הרבה
טעויות ואני יודע שאם אני אחזור לתקן אותם היא תהיה שוב פעם שלי!"
"ירון,
את הטעויות עשית כבר פעמים, אני לא יכול להביא לך לעשות אותם עוד פעם"
"לא נכון, עשיתי כמה טעויות אחד אחרי השני, אבל אני רוצה לחזור בזמן,
לתקן..בבקשה.."
"ירון!"
הרים עלי האור את קולו "אינך מבין, אתה עשית את כל הטעויות שאתה חושב עליהם
כל הזמן הזה פעמים!" "אני לא מבין.." אמרתי "אתה לא מרגיש
תחושה של דה-ז'ה- וו כזאת? מין תחושה כזאת שמה שקרה לך כבר קרה לא פעם אחת?"
"כן, אני הרגשתי אותה כמה וכמה פעמים, אבל אני לא מבין.. תן לי לחזור בזמן
לתקן.." "טוב ירון" אמר האור, "בוא ואני הראה לך משהו
מעניין" "תראה.." השבתי לו.
האור
נהפך להיות חזק יותר ובוהק יותר ושתף לי את כל החדר באורו עד שלא הצלחתי לראות דבר
והייתי מסונוור מאוד ולא הצלחתי לראות איפה אני, לפתע נהיה לי חם ולח מאד, האור
הפסיק להיות בוהק כל כך אבל היה עדיין
אור, אור של שמש של קיץ, וריח וקול של ים, הרגשתי שאני יושב על חול, הסנוור הפסיק
להחשיך את ראייתי והתמונה התבהרה לי, ראיתי שאני נמצא בחוף ים מוקף אנשים, לא
הבנתי מה קורה אבל זה לא הפריע לי להתחיל ללכת בחוף, לחפש משהו.
כשעלי
רק בגד ים חום ומשקפיי שמש, אני זוכר את הבגד ים הזה מהפעם שאני וקרן היינו בים
וזה גם אותו חום ואותה סיטואציה, המשכתי ללכת בחוף כשלפתע אני רואה אותי ואת קרן,
שוכבים על סדין לבן פרוס על החוף קרוב לים, אני זוכר טוב מאד את הסיטואציה הזאת,
פה הייתה לנו מריבה גדולה מאד על איזה מישהו שהתחיל עם קרן ואני רבתי איתו קצת
מתוך קנאה טיפשית! אז הנה, אני קם רגע מהסדין לחפש איזה סלע גדול בשביל לשים על
הסדין שלא יעוף מהרוח כשאנחנו הולכים לים, אז אני הולך ומשאיר את קרן לבדה, הנה
מישהו גבוה עם שער אסוף וזקנקן קטן וקעקוע של דקרון מכוער וירוק על גבו הולך
לכיוון קרן, אני הולך מאחוריו ורואה מה קורה, הוא אליה ושואל אותה משהו שכנראה
מצחיק אותה אני מתקדם עליהם בשקט מאחורה ומנסה להקשיב על מה שהם מדברים אבל זה לא
ממש מצליח, לפתע אני השני שהלך לחפש סלע חוזר עם אחד, ואני נראה קצת עצבני, אז אני
שם ידיים עם הפנים ורץ לכיוונו בשביל להרגיע אותו, בשביל שלא יזרוק את הסלע על
האדם שבא "להתחיל" עם קרן אבל כשאני בא לרוץ לדחוף אותו לאחור והגיע לו
להרגע אני עובר דרכו, אני השני עם הסלע ביד מאד קנאי ועצבני, מסתכל על הגבר וברגע
בלי מחשבה זורק אותו עליו, פוצע אותו בראשו, וככה אנחנו מוצאים את עצמנו במיון
בחדר חולים, בסערה של ריב מאד קשה עם הרבה האשמות כלפיי, האשמות בצדק.. אם רק
יכולתי להרגע באותו הרגע ולא פוגע בו עם האבן הכל היה טוב עכשיו! לפתע האור הבוהק
הגיע אליי ואמר לי "ירון מה שאתה ראית עכשיו זאת הייתה ההזדמנות שלך, אתה לא
זוכר בכלל מה קרה בפעם הראשונה.. יש שתי עולמות מקבילים על הסיטואציה הזאת"
"אני
לא מבין.." אמרתי "הנה תראה"
אני
שוב פעם ביים באותו מקום באותו זמן, אני מתקדם למקום שהייתי בו מיקודם עם הסדין
הלבן והכל, אני רואה את עצמי עם קרן, קם מהסדין בשביל לחפש סלע בשביל הרוח, אני
רואה את הבחור ניגש אל קרן, מדבר איתה, צוחק איתה והנה אתה מגיע עם הסלע ביד שלך,
אבל הפעם במקום לגשת ולזרוק עליו את הסלע אני עומד ובוהה בהם מהצד, רואה איך גבר
אחר מתחיל עם החברה שלך וזה אוכל אותי מבפנים. זה מוזר מאד, כי את הסיטואציה הזאת
אני זוכר היטב! עמדתי ובהיתי בהם מהצד ואז בשביל לגרום לקרן לקנא כמו שאני מקנא בה
עכשיו הלכתי מול העיניים שלה והתחלתי עם איזו בלונדינית שישבה מולנו, ואז אני
מתחיל לצחוק עם הבלונדה בעלת השדיים הגדולים ממש והיא מתחילה להניח עליי ידיים,
וקרן מסתכלת על זה בכעס, בינתיים זה שהתחיל איתה הלך אבל הבולנדה לא מרפה ממני ושמה
עלי עוד יד, אני אומר לה שאני צריך ללכת ואז הולך לכוון קרן, נגש אליה והיא עצבנית
עלי בטירוף על זה ואז אנחנו רבים בים כמו שני משוגעים. אני לא מבין!! פעם אחת אני
זורק על הבנאדם הזה אבן, בפעם השנייה אני בכלל מתחיל בכוונה עם מישהי אחרת?!, לא
יכול להיות שזה קרה פעמיים, לפתע האור הבוהק הגיע והאיר אותי שוב פעם עד כדי סנוור
וכשהסנוור הסתיים מצאתי עצמי במקום עם מלא אנשים שעומדים ורוקדים לצלילי מוזיקה,
אני מסתכל למעלה ואני רואה שאני במה גדולה כשעל הבמה יש להקה שאני מאד אוהב ואני
זוכר את הסיטואציה הזאת גם, במקום לרקוד עם קרן שהייתה מצוברחת באותם רגעים רקדתי
עם מישהי אחרת מה שגרם לנו למריבה מאד קשה , אז אני התקדמתי לחפש אותי ואת קרן ואז
אני רואה אותי ואותה עומדים ומסתכלים על ההופעה, קרן מצוברחת אבל אני, אני בכלל לא
רוקד עם אף אחת אנחנו רק עומדים ואני נגש עלייה מאחורה ומחבק אותה וגורם לה
לחייך.. זה מוזר אבל איכשהו אני זוכר גם משהו מהסיטואציה הזאת.. ההופעה באה להיגמר
ואז התחיל גשם זלעפות שגרם לכל האנשים ללכת לברוח מהמקום אבל אותי ואת קרן זה לא
עניין ונשארנו שמה עומדים מסתכלים על הגיטריסט מביא את סולו חייו בגיטרה האדומה
שלו כשלפתע אני מחליט לעשות מעשה מטופש שאלוהים יודע למה עשיתי את זה!, מעשה שיעלה
לי ביוקר. עזבתי את קרן. הלכתי מולה נשכבתי על הרצפה עצמתי עיניים ועשיתי עם
הידיים כאילו אני עושה סולו כשלפתע הרגשתי דריכה על הפנים שלי, ואז עוד אחת ועוד
אחת, אנשים לא הפסיקו לרמוס אותו כי הגשם התחזק והתחזק מה שקרה לפניי לדמם, בגדיי
להיקרע ולקרן לכעוס עלי עוד יותר על המעשה הטיפשי והחסר מחשבה שלי.
"איך
זה יכול להיות?!" שאלתי כשראיתי את זה קורה לי "אתה לא מבין, אני הבאתי
לך עוד הזדמנות על כל "תקלה" שעשית בקשר הזה ואתה כל פעם הרסת את זה איכשהו"
האור
התחזק, סנוור פניי, הטשטוש חלף מפניי ומצאתי את עצמי במיטה שלי כשהאור הלבן והבוהק
מולי "אני לא מבין" אמרתי לו "לא מבין מה?" הוא שאל "לא
מבין איך זה שכל פעם אני עשיתי אותה טעות ועוד עשיתי אחת יותר חמורה"
"כי ככה זה ירון, הטעות היא טעות והיא תישאר טעות לא משנה כמה תנסה לתקן את
זה אתה תמיד תחזור על זה מחדש"
הטעות
החמורה שלך עכשיו זה שאתה לא ממשיך הלאה ושאתה לא מבין כשאין מה לעשות אז אין מה
לעשות, ואם אתה לא לומד מהטעיות של עצמך לא משנה כמה פעמים נחזור בזמן לאותה
הסיטואציה, אתה תחזור ותחזור על זה שנית ושנית בדרך המקורית שלך להרוס לעצמך את
המצבים" "אבל אני אוהב אותה, אוהב עדיין" אמרתי לאור הבוהק
"האהבה היא רק הרגש שמניע אותך, אבל המחשבה כבר מזמן לא משחקת אצלך שום
תפקיד" אמר לי האור "מה זאת אומרת?" שאלתי אותו "זאת אומרת"
הוא ענה "זאת אומרת שככל שתמשיך להביא רק להרגשות שלך להניע את הפה שלך לא
תצא ולא תצליח באמת בחייך, אתה צריך לדעת לשלב את מה שליבך מרגיש ובין מה שמוחך
חושב על זה, ולדעת איך להפעיל את הצוות הזה ביחד, את קרן איבדת ואין לך מה לעשות
בנדון, אבל בנדון אחר יש לך מה לעשות, בנידון ששמו "ירון" , ירון ששוכב
לו על המיטה הזאת ורק רוצה לחזור לנוסטלגיה שלו בשביל להרוס את מה שהרוס עוד יותר,
תרגיש ותחשוב אל תניע את עצמך רק מתוך אהבה, או מתוך כעס לדבר, אתה לא סם לב שמה
שהרס לך בכל המקרים האלה ועוד הרבה מקרים אחרים ביחסים שלכם זה היה מה שהרגשת
באותו הרגע, רק אם היית לרגע! ורק לשנייה שם את מה שאתה מרגיש, ואת כל הכעס, ואת
כל היושר או האהבה או הרוגע הזה בצד וחושב איך לעשות את מה שאתה מרגיש עכשיו לא
היית שוכב לבד"
"אז
פשוט ככה?, לתת לעצמי לאבד אותה לחלוטין?" אמרתי
בקול מלא בכי "אתה לא תאבד אף אחת, היא בראש שלך כל היום גם ככה, תלמד
מהטעויות שלך, ותדע לך, שזאת פעם שנייה שאני פה, ובפעם הקודמת כשהייתי שכבה לידך
מישהי אחרת, שערה היה חום בהיר ועיניה ירוקות ולא היה אכפת לך שתפסיד אותה גם
בשביל עוד ריב עם האקסית שלך.. וזה היה עוד רגע חסר מחשבה" "אין לי מושג
על מה אתה מדבר וכבר לא אכפת לי" אמרתי לו "אתה מאבד הכל! ואתה תאבד גם
את עצמך עם תמשיך ככה! תפסיק!"
"אני
אפסיק!!!" צעקתי על האור "עכשיו..." אמר האור "עכשיו..?"
שאלתי אותו "עכשיו תתחיל לישון, מחר יום מיוחד" "מיוחד?"
שאלתי אותו "כן, כן! מאד מיוחד מאד, וזאת הזדמנות שלישית שלך כבר!" האור
אמר לי ולא הבנתי כבר, שמעתי את האור נושם שלוש נשימות עמוקות של רוגע ואז נרדמתי
בשביל לקום לעוד תחרות שתתחולל ביני לבין הרגש ובין המחשב, מעניין מי ישיג את
הטעות הבאה?, חשבתי והמשכתי לעולם הבא..
