גגות

מנתרת בין הגגות, אף פעם לא נופלת, כל העיר מתחתיה מתפרסת.

ומשם למעלה, על רעפים אדומים, היא מביטה למטה ורואה אבנים.

מגג לגג מתעצמת, מתגברת. כוחותיה בלהט פתאומי מתנצחים בתוכה, שורפים. 

ובין הקפיצות והניתורים היא כבר שוכחת מאבנים וגגות אדומים,

הרוחות נחלשות והאש קצת דועכת ונשמתה זקוקה להשתוללות אחרת

לרגע קל מעיפה מבטה לעננים לבנים לבנים וכה נעימים

אבנים.