דרך שמשת החלון

מביט בך דרך שמשת החלון

טיפות גשם, הופכות אותך מטושטשת

האדים מוסיפים לך מסתורין

אני יכול להביט בך שעות

בלי לשבור אותך לרסיסים

נזכר במה שאמרת

כשלא היה לנו דבר אחר לדבר עליו

יש בנו משהו אלים

עד שלעיתים נדמה שאנחנו משלימים איתה

רק כדי לא לגלות כמה אנחנו אלימים

עכשיו כשטיפות הגשם הופכות אותך

לתמונה דהויה

אני מנסה להשלים את החסר

הייתי רוצה ללמד אותך

איך אוהבים בטרם נגמרים

הייתי רוצה ללמוד ממך

איך לא מפחדים להיות מרוסקים

את עומדת עם מעיל ארוך, ומחזיקה ביד מטרייה

לרגע נדמה לי, שכל האנשים סביבנו

נבראו כדי להיות לנו לתפאורה

נביט עליהם, ונדמיין את עצמנו

זה אף פעם לא מפסיק

זה אף פעם לא נכון

ואת מפלסת דרכך בין האנשים

ויוצאת מהחנות בחזרה אל הרחוב

פתאום את לא מטושטשת יותר, ועדיין מסתורית

מתקרבת אלי

לרגע אנחנו שווים

אני יכול להביט בך שעות

אל תאמרי מילה

אני יכול לשתוק שעות

להקשיב לזמן שחולף בינינו

את מובילה אותי לדירה

בלי הסברים, בלי משמעות

יכולת לקחת אותי לכל מקום

זה לא היה משנה אותנו

היינו נשארים אלימים בדרכנו

הולכים מחובקים בעיר שהיא מבוך

את לוקחת לדירה, אני לוקח אלייך