אני קצת עצובה אז זה מה שיצא, בעיקבות געגוע לבחור

מביטה על התמונה

שנראת מרוחקת

של תקופת ילדות

נדחקת

שנשכחה מזמן.

ואותן הדקות, אשר נזכרות הן

מלוות בצל של חיוך

ברגע, הכל יכול להיות טוב

אבל עכשיו לא מתאפשר

לומר שכך היה באמת.

כמה דקות חלפו, מאז שבאת

אלי.

מאז שחייכת אולי אחזת את

היד

מילים כבר שכחו, ושפתיים דיברו

לא לחשו, זה הורגש באויר

אולי פעם אחת ארגיש

אבל הרגע, הכל רייק מתוכו

אולי מחר אדע שלא היה

נורא הרגע הזה

שכ"כ מוזר לי

הטעם הזה, שנותן לא מרפה

ממני, ואולי כך יטב עימי

רגעים מספר שכחתי, אותן הדקות שחיכו

לי, שאביט, שלא אברח ואוותר עליי

שאלחש, אבטיח שאחזיק, נחזיק שלא

אפול

מה שנשאר לי להתפלל

לומר מילים אחרות

שלא חשבתי שאפשר

להרגיש אותן, בעוצמה

מסתכלת על פנים, שהתגעגעתי לקולם

מסתכלת על ידיים, שברחו מליטופים קטנים

רגעים...

שלא ניפול