לֹא כַּלָּנִיוֹת שֶׁל אַלְתֶּרְמָן

לֹא כַּלָּנִיוֹת שֶׁל אַלְתֶּרְמָן (100 שנה להולדתו...)/ יוּדִי מָרְטוֹן

--------------------------------------- 

אוּלַי תַּעַזְבוּ אוֹתִי מִכַּלָּנִיוֹת, הֲרֵי אֵין בָּהֶן שׁוּם רָצוֹן

לִהְיוֹת מֵעֵבֶר לְשָׂדֶה שֶׁל חֲלוֹם, אֲשֶׁר לַמֵקִיץ מִמֶּנּוּ

יֵשׁ חֹרֶף שֶׁל קְרֶם עַל הַפָּנִים

אֲשֶׁר מְלַחְלֵחַ אֶת יוֹבְשוֹ שֶׁל קַיִץ... לֹא בִּזְמַן, לֹא בְּמָקוֹם.

וְאֵין לִי, וְאֵין בִּי דַּי אַדְמוֹנִיוֹת

חִנָּנִיוֹת וּמְלַבְלְבוֹת.

אָז מָה ? זֶה רַק בֵּינְתַיִם ? רַק בֵּינְתַיִם ? לְצֹרֶךְ פָּרַפְרָאזָה שֶׁל בַּד

לְהֶרֶף שֶׁל מְשִׁיכוֹת מִּכְחוֹל ?

שֶׁנּוֹצָרוֹת מֵהַשָּׂדֶה הַוִירְטוּאָזָלִי.

וּבְשָׁנָה זוֹ הַבָּאָה כִּי מִי יִרְצֶה ? הֲרֵי זוֹ רַק לְטוֹבָה !

שֶׁתֻּזְכַּר מִשְּׁנָתוֹ שֶׁל זֶה הַקַנְבָס

וּלְכֻלָּנוּ יִהְיֶה שָׂדֶה שֶׁל "אַל תִּקְטֹף" – (אַלְתֶּרְמָן הֲרֵי לֹא מְחַנֵּך בַּזְּמַן...)

וְיֵשׁ כַּלָּנִיוֹת מֵאֲדַמְדַמּוֹת.

          שׁוּב חֹרֶף בָּא, תּוֹדָה רַבָּה וּבָרוּךְ הַבָּא – יֶתֶר שֶׁאֶת בְּבַקָּשָׁה.