יהודים בסין--הסטוריה על קצה המזלג

יהדות

על ראשית הקהילה היהודית בסין כמעט ואין מידע. ידוע בוודאות כי יהודים החלו להתיישב בסין בראשית המאה ה-8בתקופת שושלת טאנג. אך כתובות החקוקות על אבני זיכרון בבית הכנסת של הקהילה היהודית עצמה טוענות כי היהודים החלו להתיישב בסין בתקופת שושלת האן (בין השנים 206 לפנה"ס ל-211 לספירה). מרקו פולו מספר כי בשנת 1286 היה ויכוח בחצר הכובש המונגולי בין אנשי דת יהודים, נוצרים ומוסלמים בניסיון להוכיח כל אחד את עליונות דתו.

לעומת הידיעות המעטות על ראשית הקהילה היהודית, יש מידע רב מתקופת שושלת מינג על הקהילה היהודית הראשית בעיר קאיפנג שבמחוז הנאן. רוב המידע הגיע ממחקרים של מיסיונרים ישועים. מטרתם הייתה לנצר את היהודים, אך תוך כדי כך ביקשו גם להתחקות אחר מקור הקהילה. בית הכנסת (禮拜寺 ליבאי סי) של קהילה זו דמה למקדש סיני והוקם (לפי אבני הזיכרון שנמצאו בו) ב-1163. עם השנים הצליחו בני הקהילה וחלקם אף השתלבו בממשל של תקופת מינג כפקידים, שופטים ואנשי צבא. הידוע ביניהם היה צ'או צ'אנג, שבמאה ה-15 היה בין מקורבי הקיסר. שמו מעיד על התבוללותם של היהודים עקב הניתוק משאר העולם היהודי. הסינים נהגו לכנות את היהודים "מנקרי גיד הנשה" (טיאו ג'ין ג'יאו) בעוד שהיהודים כינו עצמם "הכת המלמדת את כתבי הקודש" (ג'יאו ג'ינג ג'יאו). המיסיונר הישועי מטאו ריצ'י סיפר על מפגש בבייג'ינג ב-1605 עם יהודי סיני בשם אַי טיאן (艾田) שסיפר לו כי הוא, כמו שאר היהודים בקאיפנג, סוגד לאל אחד בלבד. הוא סיפר כי קשה לשמור על הדת היהודית בסין, שכן דיני הכשרות והטוהרה הקשו על היהודים להתמנות לפקידים. מעריכים כי בשיאה, לקראת סופה של שושלת מינג, מנתה הקהילה היהודית בקאיפנג כ-1000 איש.

התחלת שקיעת הקהילה החלה עם המרידות שבאו בסוף תקופת מינג. ב-1642 צר אחד המורדים על קאיפנג ומשלא הצליח להכניעה לאחר מצור של ששה חודשים, הטה את מימי הנהר הצהוב והעיר הוצפה לגמרי. רוב תושבי העיר נספו ובהם חלק גדול מהקהילה היהודית. בית הכנסת נהרס וספרי הקודש נסחפו במים הגואים.

קהילת קאיפנג קמה מחדש, אך זו כבר הייתה קהילה ענייה והיא לא שבה לפארה. לקראת סוף המאה ה-19 נעלמה קהילת קאיפנג כמעט כליל. הקהילה אמנם התבוללה כמעט לחלוטין, אבל בעשורים האחרונים יש התעניינות מסוימת בזהות היהודית אצל צאצאי הקהילה.