יום אחד הוא התעורר בבהלה

הוא היה הכותב הכי מוערך באזור.
"יותר חד מתער" היו אומרים על השנינות שהיה מפגין בכל אחת ואחת מיצירותיו הרבות.
הוא כתב ללא הפסקה. בבוקר כשהיה קם והולך לרחוץ את פניו ליד המראה היה תלויי לוח עם עט ושם היה כותב את הזיכרונות הראשונים שלו מהחלומות.במטבח היתה מחברת רשימות שלו שהתחלקה שווה בשווה עם רשימות הקניות לבית ורשימות של שירים וסיפורים מהראש שלו שעלו לו בזמן שהייתו במטבח,במכונית היה את הפנקס שמחובר לשמשה הקדמית והעט המבצבץ לידו , ובכיס הוא תמיד נשא עמו פנקס רשומות קטן ועיפרון לא מחודד עוד מהסדרות של העפרונות הישנים שמקובלים בבחינות הפסיכומטרי הידועות לשמצה.
הוא היה איש פשוט-הסתפק במועט וחי לבדו בדירת השלושה חדרים שלו שקנה מהכספים שהגיעו אליו מספריו.
הוא היה גם עיתונאי והיה לו טור קבוע בעיתון.
כולם אהבו אותו.
גם מבקרי הספרות הכי מתוסכלים שלא הצליחו להיות סופרים(כי זה מה שהם בעצם בדרך כלל ) אהבו את היצירות שלו, והרעיפו עליו תשבוחות ללא תקנה.
היה לו הכל בחיים.
היו לו את עשרות ספריו שנהפכו לרבי מכר גם כשרק החל לכתוב, היה לו את הטור השבועי שלו שנחשב לטור הכי מצחיק ובד בבד רציני,אמיתי וריאלי מבין כל הטורים האחרים בכל העיתונים האחרים. הוא התראיין לא פעם בתקשורת הלא ישראלית וספריו תורגמו לשפות רבות.
הוא אהב את הבריות והתברך בחריפות שכל, שאילו היה לאחוז אחד מהואכלוסייה כנראה שהעולם הזה היה נראה הרבה יותר טוב ממה שהוא נראה כיום.

יום אחד הוא התעורר אחוז בהלה.
הוא הלך לשטוף את פניו וראה שהדפים על הלוח לבנים וריקים מתוכן. כך גם היה כשהלך למטבח למכונית וגם כשבדק את פנקסו הוא גילה שהדפים לבנים ומחכים לעוד יצירה שלו-עוד משהו גאוני לאוסף המילים שמתחברים למשפטים ובסופו של דבר יוצרים יצירה אחת גאונית שרק הוא יכול לנסח אותה ככה ,שכולם יתחברו אליה.
אבל הוא ידע שזה הסוף. הסוף לידע. הסוף לכתיבה.
הוא ידע שהגיע למצב האל-חזור. המצב בו כל האנרגיה נעלמת.
הוא הכיר את חוקי הטבע והאמין שחוק שימור האנרגיה פועל לרעתו-הוא אינו יכול לכתוב ולכתוב מבלי שיום אחד יצטרך להפסיק.
והנה יום זה הגיע.
הוא ישב בביתו מול המחשב, בהה באותיות הקטנות שעל המסך, ולא האמין למחשבות שלו-הוא היה בטוח שאין בכוחו עוד לכתוב יצירה.
נגמרו לו כל הרעיונות.
רגע של שקט עבר בביתו, כאילו כל העולם החיצוני מחכה לתשובה לבעיה הלא קלה שקרתה.
ואז הוא החליט-הוא יכתוב יצירה על העובדה שאין לו יותר על מה לכתוב.יצירה טובה, מלאה בבדיחות פנימיות, בסתירות ותיאוריות הפוכות-כמו שרק הוא יודע לעשות
וזו תהיה יצירתו האחרונה....