איני מצליח להרגיש

איני מצליח להרגיש את העשב תחת רגליי
האדמה החרוכה אינה מלטפת כבר
המים הצוננים לא קרים יותר
רק השלהבת בתוכי עודה בוערת

ועם בוא החורף הקר
האמנתי שעוד לא מאוחר
שהדיכאון יימנע על ידי אותה אחת תמימה
אבל האנשים הגדולים מילתם חזקה

ידיי נטפו דם חם
האצבעות התנוונו
רחש הציפורים עם בוקר
כבר לא אותו הדבר

אבל אני מביט אחורה
ורואה את הדממה
שהופרה לפני שבוע בקול צחוק ילדותי
שבין לילה גווע ומת