שירים

השכבה

השכבה

 

סֶנזֶנינה, סֶנזֶנינה... שוב ושוב השיר מתנגן  בראשי, מתוק ועצוב,

 רך ומלטף כמו ביום שהמים כיסו אותי.

 

אני יושב בתוך האמבט ורוזי מסבנת אותי.  אמא מציצה לחדר האמבט ואומרת שהיא חוזרת אל האורחים  בגן ושרוזי תיקח אותי לשם אחר כך לנשיקת לילה טוב. רוזי אומרת יֶס מאדאם וממשיכה ללוש את עורי בידיה הרכות והשחורות. אני מביט בחלון ורואה שכבר חושך .

מבחוץ שומעים מוסיקה ואנשים מדברים  וצוחקים. אמא ואבא עושים מסיבה  כי אנחנו עוזבים בקרוב ונוסעים למדינה החדשה של היהודים. שאלתי את אבא אם גם רוזי וכל המשרתים יבואו אתנו והוא אמר שלא, שהארץ שלהם היא כאן, דרום אפריקה.

איך היה בשפת הים, רוזי שואלת ואני מספר לה שבניתי ארמון גדול בחול ושמחר אלך ואמשיך אותו והיא  אומרת שחבל כי בלילה תהיה  גאות והים יעלה ויהרוס אותו.

אני מביט על הגוף שלי שהוא קצת השתזף אבל נשאר פס לבן במקום שהיה בגד הים וגם רוזי מסתכלת ואומרת  תראה תראה איזה פס  לבן יש לך מאסטר מייקל ואני שואל אותה אם אוכל להשתזף עוד ועוד עד שאהיה שחור כמוה והיא אומרת שלא, ששחורים הם שחורים ולבנים תמיד יהיו לבנים כי כך רצה אלוהים.

רוזי מתחילה לחפוף לי את השיער ואני עוצם את העיניים והיא  מפזמת בשקט שירים של  שבט הזוּלוּ ואני לא מבין את המילים אבל אוהב את המנגינות שלהם שהם לפעמים עצובות ולפעמים שמחות.

טוב חמודי, רוזי אומרת בוא תקום ואני אסבן את התוסיק הלבן שלך.
לוסי הטבחית נכנסת ואומרת שמאדאם ביקשה שתלך לעזור לה במטבח אחרי שתשכיב אותי.

רוזי מסתובבת  אל לוסי ואני מתיישב  ומחליק על גבי וכולי בתוך המים והכל נראה מטושטש  ומנסה לצעוק ומים בגרון ופולט צריחה שמתגרגרת במים וורוזי מושכת אותי החוצה ואני משתעל ובוכה והיא עוטפת אותי במגבת ומחבקת אותי ואני שוקע בגופה הגדול והרך שרוטט מצחוקה העמוק והמתגלגל.

אני בפיז'מות ורוזי לוקחת את ידי ואנחנו הולכים  אל המסיבה בגן שמואר מסביב בפנסים ומלא באנשים שמפטפטים ומשקשקים כוסות עם קרח ובשיחים   מתחבאים צרצרים שמנסרים בקול גדול . ריח של ברבקיו ממלא את האוויר ומתערבב עם ריח הים שהרוח מביאה

אני שומע את הקול של אבא מבקש שיביאו עוד וויסקי ומרטין המשרת אומר יֶס סיר וממהר לתוך הבית.

אבא מרים אותי לידיים ואמא אומרת ששמעה אותי בוכה ושואלת מה קרה ואני אומר לה שטבעתי ואבא צוחק ושואל איך טבעת ואני אומר שרוזי סבנה את התוסיק הלבן שלי ואז ישבתי והתחלקתי על הגב.

רוזי משפילה מבט  ואומרת מאדאם הוא בלע קצת מים ונבהל ואמא אומרת העיקר שניצלת ומנשקת אותי ואומרת לרוזי לקחת אותי למיטה. אני שואל אם אני יכול להישאר עוד קצת אבל אבא אומר שהגיע זמן לישון  ורוזי מחזיקה בידי ואני מביט עוד פעם למטה אל הים הגדול והשחור שגליו הלבנים רוחשים ומתקרבים ועוד מעט יהרסו לי את הארמון.

 רוזי מכסה אותי בשמיכה דקה ואני שומע את הים רוחש מרחוק והאנשים והצרצרים. להשאיר לך אור בפרוזדור מסטר מייקל?  היא שואלת ואני אומר כן והיא מתכופפת אלי ומנשקת לי ברכּוּת במצח ופניה העגולים מסתירים לרגע את האור . רוזי קמה והולכת ואני עוצם את העיניים ופתאום אני שוב מכוסה במים וצועק רוזי אני מפחד, והיא באה  ומלטפת את ראשי ושרה סֶנזֶנינה  סֶנזֶנינה  עד שאני נרדם.

כעבור שנים בארץ ואני כבר בכתה  ד' , ביקר אותנו דודי מדרום אפריקה שניגן על גיטרה ושר לי שירים שלמד בשפת הזוּלוּ. הוא שר לי גם את השיר סֶנזֶנינה של רוזי . שאלתי אותו אם הוא מבין את המילים והוא רשם לי את התרגום על פתק שאני תמיד שומר אתי:

 

 מה עשינו, מה עשינו,

כל חטאנו הוא שאנו שחורים,

חטאנו הוא האמת,

הורגים אותנו,

 תנו לאפריקה לשוב.
 
 
כל הזכויות שמורות לדוד סגל©

 

 

תגובות