הַנּוֹסֵעַ

הַנּוֹסֵעַ

סָלוּל בְּחֲוָיוֹת כְּמַפַּת הַדְּרָכִים בָּהֶן עָבַר,

סמוק בְּגַאֲוַת שֶׁמֶשׁ הצובאה וְצָבְעָה בְּפָנָיו

הוּא חוֹזֵר למולדתו.

בַּפֶּתַח מְצַפִּים לוֹ בְּבִרְכַּת הַיודעים. 

הַנּוֹסֵעַ נִכְנָס כְּתַיָּר במולדתו,

אַךְ בְּעִירוֹ נוֹדָע משנולד

אשיותו מֻכֶּרֶת לתלפיות.

הוּא זֻמַּן אֶרֶץ-אֶרֶץ וְחוּסָן בשעריהן, מֵאֹבֶךְ

בְּקָרִים בְּהָרִים, מִשַּׁפַּעַת שֶׁפַע, מִמַּבּטים מֻּרְעָבִים.

אַךְ רַק ממולדתו נִתְקַף בְּחֻלְשָׁה.

בְּעִירוֹ מודאגים, "זוֹ מַחֲלָה מְדַבֶּקֶת

לְהִשָּׁבֵר בְּאֶמְצַע הַחַיִּים?"

לִזְכוּתוֹ יֵאָמֵר, הוּא נִסָּה

לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁכֻּלָּם חוֹשְׁבִים. לִשְׁקֹעַ בִּרְצִינוּת לְמִשְׂחָק

בתַפְקִיד יָחִיד, הַשּׁוֹפֵט, הַמְּרַפֵּא, הַמּוֹרֶה.

הוּא לִמֵּד, הצִּיל וחרץ. הוּא נִסָּה גַּם לְהִתְגַּלְגֵּל

וּלְגַלְגֵּל שחֹק הַנּוֹגע בְּאַקְרַאי לִבְלִי שׁוּב.

אַךְ גַּם בגורלו וגרונו שֶׁל מִישֶׁהוּ זָר נִשְׁאַל

"מִי הוּא?"

וּמִתּוֹךְ רֵיקָנוּת קָשֶׁה יוֹתֵר

לְהַבִּיט אֵל בוֹרוֹת הָעֵינַיִם שֶׁל בורי הָעִיר,

שֶׁצִּלְּמוּ אֶת חַיָּיו לְאַלְבּוֹם תְּמוּנוֹת

מִצְטַבְּרוֹת כּפְסֵיפָס הפיספוס.

כֻּלָּם אוֹמְרִים מֵאָז שֶׁנָּסַע

הִשְׁתנה. קָרְצָה לוֹ החירות.

קִּפְּצָה לוֹ הַשְּׁפִיּוּת.

קָצָה הַהִזְדַּמְּנוּת.

והַנּוֹסֵעַ מַמְשִׁיךְ,

מַחְוִיר לְאוֹרָם המדמדם שֶׁל שבילי עִירוֹ

המְעֻרְפֶּלֶת בְּאֱנוֹשִׁיִּוֹת,

נִפְתַּח בְּלִבּוֹ כְּדֶלֶת