אדון וגברת שוגבסקי

זה לא סוד גדול שלאדון ולגברת שוגבסקי לא היו ילדים והם חיו לבד, אבל את הסיבה האמיתית לכך כולם רצו לדעת.
אדון וגברת שוגבסקי,במהלך כל התשעה חודשים שהיו יחד,חוו אהבה שלא מהעולם הזה.
הם עשו הכל מושלם-מרגע שבירת הכוס, ועד הרגע הנתון שישבו להם בבית מיואשים לאחר תשעה חודשים,אובדי עצות וחסרי כל תחושה טובה שעטפה אותם עד אז.
הם היו זוג מושלם- הוא איש עסקים מפולפל, גאון שהמציא גאדג'ט חדשני ומכר אותו במיליונים לחברה אמריקנית וכך בעצם יצא לפנסיה מוקדמת עם עבודה קבועה בחברה האמריקנית כמנכ"ל החברה בישראל, היא- הייתה מהנדסת ביו-כימיה, סיימה בהצטיינות את התואר השני שלה ,ועבדה במשרה בכירה בחברת התרופות טבע.
עד שהם הכירו הם גרו כל אחד בנפרד, הוא בדירתו והיא אצל ההורים יחד עם סבתה הזקנה.
שניהם חלמו על אהבה, שניהם חלמו על האביר על הסוס הלבן/ הנסיכה בעלת השיער הארוך שמבקשת את עזרת הנסיך, ולשניהם שיחק המזל.
היא ראתה בו את כל מה שהיה חסר לה בחיים, היא אהבה אותו בכל נפשה וכבר בדייט השני שלהם היא בנתה בראשה עתיד משותף לשניהם.
הוא מצידו, ראה בה את האישה של חייו, חכמה מספיק בשביל לצחוק מהבדיחות המתוחכמות שלו, יפה מספיק כדי לגרום ללב שלו לעצור בכל מבט שהיה מעיף לעברה,ומתאימה לו-כמו הנעליים במידה 46 שהיה לובש.
הכל הלך חלק, וגם בחתונה כשכולם היו שמחים אחרי שהוא שבר את הכוס, הבטיח לאהוב אותה לאורך כל שארית חייו, ולאחר ריקוד הסלואו הראשון השני והשלישי, כולם היו בטוחים שהעתיד של הזוג הזה מובטח יציב ושמח.
אך לא כך היה הדבר.
לאחר תשעה חודשים של נסיונות, נראה היה שזה לא עובד.
הם קראו אלפי ספרים בנושא,ראו סרטים שמסבירים על הנושא, ולמרות כל המאמצים לא הצליח להם להביא ילד לעולם.
ביום האחרון של החודש התשיעי הם היו בטוחים שזה או עכשיו, או לעולם לא- זה היה הסיכויי האחרון שהחסידה תביא להם את הילד שלהם, כמו שהבטיחו להם כשהיו קטנים ותמימים וכמו שהאמינו בזה עד אותו יום.
אבל החסידה לא באה.
כנראה בגלל שהיה חורף,או בגלל שהיה עיקוב עם ההזמנה שלהם-לפחות זה מה שהם חשבו.
וכך המשיכו להם לחיות אדון וגברת  שוגבסקי, ביחד, באהבה גדולה, אך עם עצב קטן בלב בגלל הידיעה שהחסידה לא מבקרת אותם.
אך מי יודע חברים, אולי יום אחד תעבור החסידה מעל ביתם ותיזכר ששכחה לקפוץ ולהביא להם את ילדם. .....