שבר (חלק א' מתוך שלושה)

תיק מס' 24 –  הנערה נ.ג.

פגישה מוקדמת עם הורי הנערה.

ההורים בשנות הארבעים לחייהם, האב עורך דין, האם מזכירה. יש גם בן בכור, חיל.

מדברי ההורים:

בתם נערה בת  14, מוכשרת ואינטליגנטית, הייתה עד לא מזמן תלמידה מצטיינת, ממושמעת בבית הספר. בשנת הלימודים הנוכחית חלה הידרדרות חדה בציוניה והמורים מרבים להתלונן על התנהגותה: מתחצפת, מלגלגת על המורים ורבה עם חבריה לכיתה.

היחסים עם ההורים:

מדברי האם, יחסיה עם הבת טעונים, ויכוחים ומריבות על רקע התנהגותה, סידור החדר, לבוש, שעת החזרה הביתה מבילוים וכו'.

היחסים עם האב היו מצוינים עד לקיץ האחרון. לדברי האם: "היא רצה אליו כל פעם שרבנו, סיפרה לו את גרסתה והוא תמך בה, היו לנו וויכוחים רבים על זה שהוא רק מחזק את התנהגותה השלילית כלפי."

היחס לאב השתנה לרעה בחודשים האחרונים. מדבריו: " מתפרצת אלי, צינית ופוגענית מאד, אינני יודע למה לייחס את השינוי. בעבר היינו חברים טובים, דברנו המון, כעת היא לא מוכנה לדבר איתי בכלל."

הערות/ השערות: יחסים עכורים בין ההורים. האב הוא המפתח לשינוי בהתנהגות הבת?

סיכום: נקבעה פגישה עם הנערה ליום שלישי ה- 14 במרץ, בשעה 18.00.

יום ג', 14 למרץ

שלום יומני,

היום אמא סחבה אותי לפסיכולוגית. אני מאד התנגדתי, אבל היא אמרה שהמחנכת והיועצת טוענות שאני מוכרחה טיפול, שהתנהגותי ממש על הפנים בזמן האחרון וכך גם הציונים שלי. אמרתי לה שמצידי שיסלקו אותי מבית הספר, בין כה אני לא סובלת אף אחד שם, כולם מטומטמים וצבועים. היא פרצה בבכי נוראי, אמרה שלא אתקבל לשום תיכון ראוי ושעתידי בסכנה. כאילו שאיכפת לי !!!! אבל הלכתי איתה, היא בכתה כל כך עד שלבסוף הסכמתי, אם היא רוצה לזרוק כסף, זה עניינה. רק פחדתי שהפסיכולוגית הזאתי תהיה דומה לעדינה, המחנכת שלנו, היא ממש לא כשמה כן היא, היא גסת רוח, צורחת עלי על כל דבר הכי קטן ואפילו בלי שום סיבה. או שאולי תהיה דומה לרינה היועצת, אמנם מדברת רגוע, אך שום רינה לא יוצאת מהפה שלה, יש לה קול דקיק וצפצפני, מעצבן כזה, והיא מסתכלת עלי מלמעלה אפילו שהיא נמוכה ממני.

אז היום נפגשתי עם אורלי, הפסיכולוגית. לא, היא לא דומה לעדינה וגם לא לרינה, היא ג'ינג'ית, לא מכוערת ועוד לא ממש זקנה ויש לה קול די נעים, אבל הרבה לא דיברנו. היא ניסתה קצת בהתחלה, שאלה אותי מדוע לדעתי הגעתי אליה, ואני עניתי לה שבגלל שאמא גררה אותי לכאן. היא עוד שאלה אם יש לי בעיות כלשהן שאני רוצה לדבר עליהן ואני עניתי שאין לי שום בעיות, אולי לאחרים יש בעיות איתי, וזה עניינם. אז היא שאלה אם אני מוכנה לספר על הבעיות שיש לאחרים איתי. עניתי לה שממש, אבל ממש אין לי חשק, אם היא רוצה לדעת - שתשאל אותם. היא אמרה לי יופי, היא שמחה שמצאה מטופלת בלי שום בעיות, עוד שעה תבוא אליה אחת יש לה מלא בעיות והיא תצטרך להיות מרוכזת, ובקשה את רשותי לנמנם קצת. אמרה שהייתה משחררת אותי בשמחה, אבל היא לא יכולה, היא מקבלת תשלום עבור שעת טיפול שלמה, ואמא גם צריכה לבוא לאסוף אותי מכאן. היא עצמה את עיניה, שילבה ידיים ועשתה את עצמה ישנה. נו מילא, לא עשו אותי אתמול, אני יודעת שזה תרגיל למשוך אותי בלשון, אך היא נשארה עם עיניים עצומות והתחלתי לחשוב שבאמת נרדמה.

השתעממתי, לא היו שם חוברות כמו אצל רופא השיניים שיכולתי לדפדף בהן, אז הסתכלתי על התמונות שעל הקירות. הייתה שם אחת צבעונית והתמקדתי בצורות שעליה, ניסיתי לדמיין מה רצה הצייר להביע. לא הצלחתי להבין, אך התמונה הזכירה לי משהו, ומצאתי את עצמי אומרת בקול שהציור הזה מזכיר לי את המעלית הנופלת ב"דיסני וורלד".  הפסיכולוגית פקחה עיניים במהירות ורצתה לדעת על איזו מעלית אני מדברת. בטח, ישנה אלק!!! אבל כבר לא יכולתי לסגת, וגם נמאס לי לשתוק, אז סיפרתי לה על המעלית בדיסני וורלד שצונחת נפילה חופשית עד שנעצרת בפתאומיות, ואיזה פחחחחד זה היה. היא שאלה מתי בקרתי שם וסיפרתי לה שהעדפתי לנסוע לשם במקום מסיבת בת-מצווה. היא אמרה איזה כיף לך, אני קבלתי לבת-מצווה מההורים את האנציקלופדיה "אביב". סיפרה שהייתה בארצות הברית רק פעם אחת, לרגל כנס פסיכולוגים, ושמקווה לקחת את ילדיה לביקור בדיסני כשיגדלו קצת. איזה כיף לך שהוריך יכולים להרשות לעצמם לקחת אותך לחופשות כאלה, אמרה, ואני פלטתי: ממש כיף גדול לי עם הורים כאלה. היא שלחה לעברי מבט שואל אך אני סתמתי את פי.

זה בערך כל מה שקרה אצלה בחדר, אחר-כך אמא באה לקחת אותי. באוטו שאלה על מה דיברנו ואני סיפרתי לה, על המעלית הנופלת בדיסני וורלד. היא חשבה שאני עובדת עליה וזרקה לי מבט שחור. שתחשוב מה שהיא רוצה!

תיק מס' 24 – נ.ג.  יום ג', 14 במרץ.

מפגש ראשון עם הנערה נ.ג.

נערה נאה, מתבטאת היטב.  לא שיתפה פעולה בתחילת המפגש, השתמשתי בתרגיל ההירדמות. היא החלה לדבר, סיפרה על הביקור המשפחתי ב"דיסני וורלד" בגיל 12 לרגל הבת-מצווה.

כשהזכרתי את ההורים, זרקה התייחסות צינית ונאטמה, גופה התקשח ולא הוסיפה לדבר.