הפציעה

זיעה נשימה מהירה, השקט שלפני הסערה

קול נפץ אדיר ואור שהאיר את העלטה

והאמת קשה מנשוא ואפילו כואבת מאוד

"אני רק רוצה לצאת מהטנק כדי להמשיך לחיות"

אוויר, אני חייב אותו כלום לא חשוב כבר

בנשימתי הראשונה אני אדע שהכול נגמר

אני אהיה בסדר אולי קצת שונה אבל סך הכול בסדר

אבל האוויר מתעצל מלהגיע

ובכך סבלי ממשיך ואין מושיע

רגע אחד של חדות זה כול מה שאני צריך

כדי שאוכל לחלץ עצמי מן התסביך

והנה רגע זה הגיע

ואחריו...אוויר, האוויר שהושיע

אפשר להירגע לנשום שתי נשימות נוספות

לשקוע בנמנום ולחכות שיישאו אותי כנפי החלומות

וכך אוכל לשכוח מכול ההתרחשויות המזוויעות

אך הנמנום מסרב גם הוא להגיע

ועכשיו האוויר כבר לא מושיע

הכאב חזר צורב כבעבר ואף יותר

עכשיו רק על הכרתי רציתי לוותר

והדם מזרועי לא נעצר

והכאב לצרוב לא חדל

ליבי הלם בטירוף ובמהירות

אך אינני מרגיש שאני עומד למות

פותח את עיניי ולא רואה מולי את חיי

אני יכול לשחזר את הכול בפרטי פרטים

ועכשיו אני סובל רק מצלקות ופצעים מגלידים

הכאב עמוק משאוכל לזכור כי בכול זוועה יש רגע שחור

ניצלתי אני בחיים...