היית ואינך

הבוקר עלה ואיתו ענן אפור,
הביא עימו את הגשם והכפור,
ומתחת לשמיכה העבה והחמה,
שוכן גופי עטוף בחום ודממה.

ואת אינך כאן, אני בודד,
בחלל החדר מבטי נודד,
ממאן לקום אל הבדידות המעיקה,
אל הבית הריק, אל הקור והשתיקה.

רק אתמול הכל נראה ורוד,
רק אתמול דלקו שני נרות,
הפיצו ריחות של אהבה ותשוקה,
אך הם כבו כשהדלת אחרייך נטרקה.

יצאתי לנדוד ואותך לגרש ממחשבתי,
יצאתי אל העולם ואת אינך איתי,
ומה אחפש בעולם כל-כך גדול,
שאיני מוצא בו מאום ויש בו הכל.

היית כל עולמי, הליטוף, החיבוק והאהבה,
היית הנושא לתקווה, לרוגע ולשלווה,
היית ואינך, כאילו שרוי הייתי בחלום,
היית איתי אך הותרת אותי יתום.

אם לא אמצאך, אוותר על חיי,
אם לא אראך, יכבו שתי עיניי,
אם לא אגע בך, ימותו חושיי,
אם לא תחזרי, אפסיק לספור ימיי.