הודעות והגיגים

הגולם


סורגת עצמי לגולם

שכבות של שכבות על שכבות,

אצבעותיי הקרות

מעוותות נצמדות, ויורות צמר חם

לעטוף להכיל,דמעותיי הקפואות.

לרכך עצמות דואבות

להרחיק קולות מלחמה

לעמעם רגשות,רעשים וקולות.


מייחלת לאביב שיתקרב מהאופק

ויסיר את קדרות החורף הקר,

שיפרוץ  שריונו של הגולם

וישיב לי רפרוף של פרפר.



סדובניק רחלה

תגובות