חבר המושבעים פסק/שינה/פרק ד'
"נו סיני קטן, תוריד את הבגדים כבר"
"טוב, טוב אני אוריד אל תגעי בי, אני אוריד"
ג'ניפר הזונה הסתכלה על יו והבינה שכבר הרבה זמן לא נגע באישה.
היא התפשטה במהירות וכל חפציה הצנועים יצאו ממחבואן ונשפכו זה על גבי זה כמו שקי חול של בניין.
עיניו של יו נפערו בחוריהן כשהוא הביט בגופה השופע של הזונה, גופו החל להתקשות והוא האץ את התפשטותו, משסיים הוא עמד לרגע עדיין המום. ג'ניפר שכבה על המיטה ופיסקה את רגליה, מערתה האפלה התגלתה בכל גודלה ויו קפץ מיד על המצע הרך והזדחל בתוך השבלול השחור.
משסיים הניח שטר של מאה דולר על השידה הישנה, ביקש מהזונה לצאת לפניו לבדוק את השטח בטרם הוא יצא.
השטח היה פנוי ואפל, קול קרקורי תרנגולות נשמע מסביב ונביחות כלבים קרעו את הדממה.
יו יצא בלאט ורץ לרכבו התניע ונסע. הדרך בפרברים הייתה כמעט חשוכה לחלוטין, יו נסע לאט.
במעלה השביל ובאור הפנסים הדל הבחין בשתי דמויות שעמדו באמצע השביל , הוא לא כל כך רצה לעצור אבל חס על השניים העומדים בדרך אבודה שכזו ועצר לידם. הם פתחו את דלת רכבו ונכנסו. קריאת הפתעה יצאה מפי שלושתם.
"מהיכן אתה חוזר יו?" שאל צין
"לא, הייתי צריך לבדוק משהו בסביבה, ומה אתם עושים כאן?"
"אנחנו , א..א.. אנחנו " ענה צין
"אנחנו ביקרנו חבר בפרברים ולא הייתה לנו הסעה מתאימה" קפץ יאנג להציל את חברו.
יו הניע את המכונית ונסע, הייתה דממה ברכב עד הגיעם לאחוזה, איש לא פצה פה.
"מהיכן אתם חוזרים שלושתכם ?" שאל השומר בפתח האחוזה.
"אני חוזר מסידורים" מיהר יו לענות.
"ואנחנו ביקרנו חבר"
השומר הנהן והכניס את שלושת הסינים.
שמש בוקר חמימה הפציעה וקרניה דגדגו את אפה של לורה. היא התהפכה מצד לצד ממאנת להתעורר.
ציפורים שקיננו על ראשי העצים , צייצו בקולי קולות כמקהלה בערב הופעה של תזמורת גדולה.
עורב אפור דלג על אדן חלונה וקרקר בקול צורמני שהכעיס את לורה , היא קמה לסלקו.
"לורה , התעוררת, ארוחת הבוקר מחכה לך" קראה שירלי לביתה.
" אוףףף אני כבר מתארגנת , תחכי קצת"
לורה קמה לאיטה החליקה על גופה הערום למחצה את חלוק המשי היקר, דחפה את כפות רגליה המטופחות שציפרניהן צבועות בלק אדום, אל תוך נעלי הבית השעירות כגוף כבשה שחורה.
היא יצאה את חדרה ופנתה לחדר האוכל המרווח. חלונותיו היו גבוהים ורחבים כך שהיה מאד מואר.
ווילונות דקיקים ושקופים בצבע קרם עמעמו מעט את האור החזק שחדר דרך החלונות.
שירלי ישבה כבר בראש השולחן ,לורה התקרבה והסבה לידה. העוזרת התרוצצה בניהן והגישה להן את ארוחת הבוקר שאהבו.
"לורה מה את עושה היום?"
"אני חושבת ללכת לעזור ליו עם הדואר שלו"
"אולי את רוצה לבוא איתי לעיר לקנות מתנה לחברה שלי"
"לא, אמא, אני הולכת לעבודה!"
"טוב כרצונך"
שירלי הביטה בפני ביתה וראתה תשובה נחרצת ועיקשת.היא לא לחצה עליה למרות שמאד רצתה שהיא תתלווה אליה לעיר.
"בוקר טוב יו "
"בוקר טוב לורה"
יו הסתובב בכיסאו מעט בחוסר מנוחה , מעשה הבישה של אתמול עוד זחל בגופו, ונפשו לא ידעה מנוח.
לורה הביטה בו בחיוך מצודד ומיד יצאה למטבח להכין כוס קפה לה ולו . היא חזרה עם כוסות הקפה והגישה ליו עם קאורסון חם בצד.
"מה קורה יו אתה נראה לא רגוע"
"יש לי המון עבודה , נסיים את הקפה וניגש לעבודה"
"או קיי"
יו הביט בעיניה של לורה וחשב, כמה יפה היא וכמה לבבית, כל כך היה רוצה להעניק לה נשיקה חמה על שפתיה האדומות. פתאום הוא חש במבטה השואל ומיד הסיט את עיניו והשפילן.
אוי לי רק שמעשיי אצל ג'ניפר לא יתגלו, חשב יו בליבו, והפחד התחיל לחלחל בו.
לורה החלה לעבור על המכתבים והדואר של יו, פתאום היא נתקלה במכתב מסין המיועד ליו.
"הנה יש לך מכתב מסין" קראה לורה בהתלהבות כמוצאת אוצר.
"באמת, נראה"
יו לקח את המכתב ופתח אותו, זה היה מהוריו וכתוב בשפתו.
הוא החל לקרוא ופניו הרצינו.
המשך יבוא
רחלי ג.
2.11
כל הזכויות שמורות לרחלי ג. ©
