/אטב כביסה/
התאהבתי באטב כביסה כחול. כן, פשוט ככה, היה
נמאס לי בגברים מעצבנים שכל הזמן בוחנים אותי לעומק, כל הזמן גורמים לי להרגיש
פחות טובה מהם, או שאני יותר טובה מהם ואין לי כוח גם לכל משחקי הזוגיות הזאת. אז
פשוט ככה אחרי הפרידה מרפאל כיבסתי את כל, כל אבל כללל הבגדים שלי בארון בשביל שהם
לא יהיו נגועים בריחו הפוגעני שהוא השאיר אחריו וכשסיימתי לכבס אותם התחלתי לתלות
אותם ואז מכל אטבי הכביסה נשאר רק אחד כחול, ישר, פגוע שנשאר לבד אבל גם כנה מאד
וישר היה בינינו קליק רציני אך גם כואב (אם אתם מבינים למה אני מתכוונת) אז בכל
אופן אמא שלי התקשרה אליי אחרי כמה ימים בשביל לשאול לשלומי ומה אני אוכלת ולובשת
ומתי גם עשיתי בדיקת חוקן והריון בפעם האחרונה וכמובן שאלת השאלות האם יש לי חבר
חדש? ועניתי לה שכן ושזה ממש רציני והדוק והיא שאלה מתי היא תזכה לראות הדבר הזה
שגורם לי להרגיש לי להרגיש כל כך טוב? ועניתי לה שאפילו מחר בארוחת ערב משפחתית
ושתדע היא ושידעו גם כל בני משפחתה הוא לא מדבר הרבה וגם לא כל כך אוכל זה לא שהוא
ביישן פשוט רוב היום אין לו תאבון והוא צרוד לעומק, אמא אמרה "בסדר רק תשתמשי
באמצעי מניעה שאת איתו למה אין לי כוח להיות איתך בפעם העשירית בהפלה" ונתקה.
לחוצה היא אלוהים ישמור! אז קרה שלא נזהרתי אחד
עשרה פעמים, על הילד ההוא לעולם לא תדע.
אז היה ערב ושמתי את החולצה הסגולה שלי עם הכיס
בחזה, מכנסיי שחורים, שערי מתולתל פזור מפוצץ בקרם טבעי והלבשתי על רגליי את נעלי
האצבע הכחולות שמים ביום בהיר מאד שלי, לקחתי את מר אטב ששמו בעצם דג (למה דג? ככה
רציתי) הלבשתי אותו במכנסיים אדומות, חולצה ירוקה עם פסים לבנים וכמובן שציירתי
עליו עיניים ירוקות ויפות ואז טיפה פתחתי אותו (יש לי סטיות כאלה) וסגרתי אותו על
הכיס של החולצה שלי ונסעתי איתו לחדרה לביתם של הוריי לארוחת ערב שבה אני אציג
אותו. הוא היה רגוע כל הנסיעה ולא דיבר אבל מה, נעים בפטמה הוא יודע לעשות וזה מכפר
על זה. אז הגעתי לביתם של הוריי, פתחתי את הדלת בשמחה וכולם כבר ישבו עם האוכל ליד
השולחן, אמא כבר בת 60, אבא 61 זקנים ומבולבלים, אחי הבן 31 עם משיכתו לגברים שנשאר
לגור עם הוריי ואחותי הקטנה עם הילדה השמנה והמכוערת שלה ישבו ליד השולחן "נו
איפה הוא?" אמא שאלה בקוצר רוח "הנה הוא" אמרתי, הוצאתי אותו מהכיס
ואז הגיע הנס הגדול – הוא קרץ ;) .
~~
/עוד לילה בתחנה/
זה היה עוד לילה סגרירי בתחנת המשטרה של מצפה
רמון, ברוריה השמנה לא הפסיקה לזלול את החריימה המסריח והמבאיש שלה כאילו לא ראתה
אוכל חודשים, אני צפיתי בטלוויזיה הקטנה שנמצאת על הדלפק מסתכל על המנחה
הבלונדינית בחוסר התעניינות, רואה דרך השתקפות עיינה את המוניטור שמראה לה מה
להקריא כשלפתע דלת התחנה בסערה נפתחת והמשפט "אני חייבת עזרה" פוגע
בקירות התחנה וחוזר בהד לתוך האוזן ומדגדג לי את עור התוף. הרמתי את עיניי באיטיות
לראות מי הגיעה אליי לתחנה ולקח לי שנייה להבין שמה שאני רואה זה מזרון, כן פשוט
מזרון גדול שאודם מרוח על כל גופה אפשר להגיד מזרונית (מזרון ממין נקבה) היא הייתה
גדולה, רחבה ועבה, ענייה היו גדולות וסגולות עם נצנוץ של כוכב, אף לא היה לה אך
שפתיה היו ענקיות ובשרניות כשאודם היו מרוח עליהן וסביבן, קפיצים יצאו לה מכל חלקי
הגוף כאילו קפצו עליה כל הלילה "מה קרה?" שאלתי אותה בחצי טון כאילו אני
רגיל למראות כאלה כל יום "אנסו אותי" היא אמרה בשליפה אחת כאילו שחקה
פוקר והוציאה את הזוג אס שלה "איפה?, מתי?" שאלה ברוריה כשענייה היו
תקועות עדיין בחריימה שלה ולא רואה שהיא מדברת עם מזרון "בבית - הם היו ארבעה
- לא היו להם רחמים – הם נשכבו עלי גם כשאני לא רציתי בכך ואז נעמדו גם כשהתחננתי
שירדו והתחילו לקפוץ עלי – ועוד עם הנעליים שלהם!" ואז היא אמרה בבכי וסגרה
את עיין ימין שלה כשגוש קקי מרוח עליה "ואחד מהם דרך על קקי" היא אמרה
נשכבה על הרצפה ופרצה בבכי. ברוריה שעדיין הייתה תקועה באוכל שלה ולא ראתה סביבה
אף אחד אמרה תוך כדי שהיא יורקת שבבי חריימה לאוויר ותופסת אותם עם היד בשביל לא
להפסיד אף פרור "מזכיר לי את הסיפור על דודה שלי כשהיא..." ואז היא
התחילה לספר סיפור שנכנס לי לאוזן ימין ויצא משמאל וכשהיא סיימה היא הרימה את ראשה
סוף כל סוף מהאוכל שלה, נגשה אל המזרון ואמרה לה "אל תדאגי אנחנו נמצא את
הבני- זונה שעשו אותך מזרון והנבלות האלו ישלמו על זה בחומרה רק לפני כן.."
היא נעצרה כי גרפס עלה לה מהקיבה ועטף בירחו החום קקי את כל החדר ואז המשיכה
"...רק לפני כן תני לירון לעשות עליך סיבוב – השוטר פה לא ישן כבר חצי שנה עם
אף אחת וקצת מטריד אותי על איך שהוא בוחן אותי כל פעם מחדש כשאני זוללת את החריימה
שלי.."
ואני, אני רק חשבתי על מתי בפעם האחרונה בכיתי
באמת כשראיתי מחזות של מזרונים מהסוג שלה חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שלא הייתה אף
פעם אחת כזאת
כי תמיד היה נראה לי שהן מביאות את זה על עצמן -
כאילו בחייט רבאק! אף אחד לא אמר להן להראות כמו מזרון בלילה שידוע שכל הגברים ואפילו
הילדים הכי קטנים רוצים רק ללכת לישון.
~~
/לאן נעלם הירח?/
ואז הגיע הלילה והירח המלא עלה לו.
זה היה ירח לבן, בוהק, ויפה כשלפתע הוא נעלם.
אז
לאן נעלם הירח?
הם היו שתי יוניי דואר חרוצים שעבדו באחת מחברות
המכתבים המבוקשת ביותר אצל יוני הדואר - חברה בשם "מסרונים בשמים" וזה
היה ממש רגע לפני מהפכת הטלפון של בל שהותירה מלארדי יוני דואר מובטלים על העצים
עד עצם היום הזה. לאחד קראו יניב ולשני רפאל הם מאד אהבו את עבודתם. כבר משחר ניעורים
הם התחילו עם העבודה בקבלנות ואז התחברו לחברה דרך חברים. הם היו זריזים, תקיפים
ותחרותיים, מהטובים שבשוק. למה? כי העבודה הזאת הכי מבוקשת אצל היונים הפרנסה הכי
פחות מבוקשת זה למכור את הנוצות שלך בשביל שישימו על הקצה שלהם דיו והן יהפכו לעט
מה שגורם ליונה להיות ערומה וזה באמת לא נעים, במיוחד בחורף. "רפאל?" שאל יניב בזמן שהם עפו להעביר
מכתבים מתאילנד לארה"ב כי נער ונערה שהם חברים החליטו שהם מתכתבים אחד עם
השני והתחברו לשירות של "מסרוני בשמים" ושילמו על השניים האלה הרבה כסף
"דבר עמיתי הטוב" השיב רפאל "השמועה על קופסא שתחליף אותנו נכונה?"
שאל יניב ורפאל השיב לו "לא יודע אך מזה גם חשוב?" "תחשוב על זה
בקרוב לא תהיה לנו עבודה אם בני – האדם האנוכיים ימציאו מכונה שתחליף אותנו ואני את
הנוצות שלי לא מוכר" "קודם כל את נוצותיך בסוף של יום אתה תהיה חייב
למכור כי לא כל חייך אתה תוכל לעוף, כנפינו מתעייפות עם השנים ואין לך מה לדאוג בקשר
למכונה הזאת זה בטח עוד ניסוי טיפשי שהם מבצעים" ואז יניב נרגע כי תמיד שרפאל מדבר הכל נשמע
הגיוני ואופטימי.
הגיע הערב ורפאל ויניב העבירו את המכתב לנער
התאילנדי, נחו מעט והחליטו לחזור לארה"ב גם שמשך זמן התעופה הוא עד שבוע. אז
בעודם עפים בלילה סופה הגיחה אליהם משום מקום ורפאל נקלע לתוכה, ניסה להינצל אך לא
הצליח ואז נגזר לחתיכות שעפו לתוך הים שהם עפו תחתיו. יניב שלא הבין מאיפה זה בא
לו נכנס לשוק, רק לפני רגע רפאל סיפר לו מה הוא הולך לעשות בעוד כמה שנים כשייצא
לפנסיה. כנפיו של יניב חדלו מלפעול והוא החל לצנוח לים כשפניו מביטות לשמים, מסתכל
על הכוכבים, מחפש את הירח אך לא מוצא אותו "לאן נעלם הירח? שאל עצמו ואז כריש
ענק יצא מין הים וטרף אותו.
"אז לאן נעלם הירח?" אתם בטח שואלים עצמכם ומנסים לנחש. הירח
לא נעלם, הירח הורד מהשמים כי איזו נערה מארה"ב בשם קרן שאלה את חברה מתאילנד
בשם ירון מה הוא היה מוכן לעשות בשבילה, ובשבילה את הירח הוא היה מוריד
וכך הוא עשה.
אלה שלושת החודשים האחרונים שלי .
