ציידים

ציידים   / משה ר. אזובי

 

מחוספסים,

על העולם שמים פסים,

מורעבים,

גם ביום בהיר נושפי עבים,

מחוטבים,

קוביות בטן מעוצבים,

משומנים,

בנשים מעודכנים,

ג'ל שיער,

ומבט חד, תער,

מתחרים,

במילה משוחררים,

צרת האווירה,

לכן קוראת, הצרורה,

יורים,

משפטים ככדורים,

חיצים,

ארוכים או קצוצים,

מטרות,

מחוטבות לזוויות,

תמימוֹת,

עשירות, חמִימוֹת,

סוהרים,

אזיקים, נְשָקים או מנשקים ?

 

במחשבות של טורפים

טווים קורים,

בהליכה מחשמלת,

בדיבור מותאם.

חתולי טרף,

ברחוב בלי הרף,

במחוות של מחוממים,

אורבים, מיוחמים.

 

גברים כציידים...

שאלה אותי מישהי "אתם, הגברים, ציידים, טורפים... ומה אתם עושים אחרי ?"  עניתי בציניות, "אוכלים את הבשר וזורקים את העצמות, כאילו מה ?  ברור לא? ".   התביישתי לעצמי ובשביל כולנו, רציתי לקבור את עצמי אחרי כן...

השיר נזקף לזכותה.

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי