מי את

מי את ? / משה רפאל אזובי

עצרתי את הרכב בבת אחת, כשראיתיך עוברת ברמזור

לא יודע מה נכנס בי שיגעון כמעט כולם נכנסו בי מאחור

תמיד עוברת לך ברחוב לא מביטה לימין גם לשמאל

לא מעיפה צל של מבט, מצמוץ או כוונה לשאול 

לא מתעניינת בגורל של הסובבים אותך באזור

אדישה כמו עמוד ברחוב סואן ביום של חום או של קור

לא ניתן לנחש את המחשבות, אם עוברות בראשך

המשקפיים הגדולות מסתירות הבעות ואת מרכז מעיינך

לעיתים את עוצרת מונית בשריקה

מפתיעה שפולטת את צליל כמו צליפה

איש אינו יודע מאין את באה ולאן את פונה

אשה מסתורית לא נתפסת אף לא בכוונה

הצעיף מתבדר לו על צווארך המוגן

תמיד מכסה את כל מה שניתן

ריחו של הבושם נשאר זמן רב ברחוב

מזכיר לי ניחוח של משהו טוב

אשה בת בלי גיל מושכת מבטים ועיניים

תיקך הגדול לא מסגיר את תוכנם של חייך

אפרורי מסתורי מפני חיטוטם של שכנייך

כשהבגדים משלימים הסתרת חמוקייך

הנהנתי בראשי ואמרתי: "לא שומע", ענתה : "לא שומע לא יודע",

הסבה מבטה ונפנתה לאחור נעלמה 

לעולם ומבלי לחזור