חזרה ליצירות
סיפורים

כיפה אדומה 2011

רוחלה | (09/03/2011 17:22) | 141 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל



כיפה אדומה 2011


היה זה אחר הצהרים,בקיץ חם ולוהט משעמם ורטוב,כאשר החלטתי לבקר את אימי היקרה בביתה הצנוע,אשר ביער האורבני הסואן,תל אביב יער ללא הפסקה.

שלפתי מהארון את סלסילת העור האדומה של גוצ"י והעמסתי בתוכה מטעמים מכל טוב. משכתי עלי חצאית מיני אדומה גופיה שחורה ונוצצת וכמובן שלא שכחתי את הכיפה האדומה והמסוגננת שלי.

יצאתי לחורשת בן גוריון,שביער חולון בדרכי לתחנת הכיכרות הגדולות,שכיום, נעות ללא סוסים. וכך החל מסעי המרתק ליערות העד של תל אביב.

באחת התחנות שבדרך, עלה לפתע הזאב הרע, ונחת בזריזות על הספסל שמולי.

אמא  לה  פעם ליבי בחוזקה ,כאשר נעץ את עיניו הגדולות ברגלי החשופות,מפשיט אותי במבטו ואולי מבחין בתחתוני התחרה האדומים הצמודים לערוותי.

אמא לה מחייך הוא אלי וחושף את שיניו הגדולות והצחורות,הסמקתי.

ירדתי בתחנת היער המוארת, שמכונה חורשת דיזנגוף סנטר,והזאב הגדול ,אחרי...

"אולי בא לך לדפוק איזה אספרסו קטן" לוחש הוא באוזני בקולו העמוק חשתי בצימאון עז שייבש את גרוני,מילמלתי " אולי ,כן, אמי מתגוררת כאן , לא רחוק,...בקצה השביל".

שתינו קפה בבית אמי והזקנה שלי שצפתה בקופסאת התמונות הנעות, החלה לנמנם בכורסתא.

התגנבנו בשקט לחדר השינה.הזאב התקרב אלי על קצות אצבעותיו,עיניו רושפות אש, גופו השעיר נצמד בחום אל גופי המתרגש, קורע בציפורניו את חולצתי ,נושך בשיניו את עורי הרך, מנשק ומלקק  בלשונו החמה את בשרי ,וחודר ונסוג,מנשק ונושך,או מיי גוד......


מוסר השכל בנות יקרות, מילה של אישה

כאשר אתן נתקלות ביער,בזאב הגדול והרע, לא תמיד צריך לברוח.....


רוחלה,

תגובות

חזרה ליצירות