מול חלונך

היה מהלך

סחור סחור,

שיכור

כלוט,

עם כלי נגינה כלשהו, רעוע,

בעל מיתר אחד קרוע,

ניסה עד כלות

לתפוס,

לאחוז, בקושי לנגוס,

מלחמניית החיים.

מול גנך,

היה דרכיו משרך,

מסריח, בלבוש מהוה,

עם שרוך אחד קרוע,

בעוד ניסיון אחד, עקר,

לתפוס,

לאחוז, ללעוס,

חטיף דל סוכר

ממנעמי החיים.

לימים

בא אל מפתן ביתך

מתנודד, כמעט אלים,

"לדרוש בשלומך"

אז גילה בתדהמה

כי "סרנאדה אישית"

משמיע לך "צד שלישי".

אז הרפה באחת

את האחיזה בִמְעָט

שלָפַת  

מההיצע של החיים.

מפעם לפעם

הוא עדיין מופיע בחלומך,

לעיתים נושא דברי טעם

אך כבר לא מהלך,

לא דורש בשלומך,

שכוב על דרגש קבוע,

קולט נוזלים,

של בית החולים.

כשהוא עדיין מהלך

בתוך נבכי חלומך,

הוא אינו חוצה

את מפתן ביתך

ובכרוניקה של קץ ידוע

אינו שורט אפילו

את ליבתך.

עם מיתר אחד של לב קרוע

הוא כבר לא יגיע,

רק יזיע

מההשפעה

של תרופת ההרגעה.