היופי שברשימת מכולת

בניגוד לדעתם של רוב הגברים הנשואים, רשימת מכולת יכולה להיות דבר נחמד מאוד, כמו גם היציאה לקניות ביום חורף גשום, אחרי שתים עשרה שעות עבודה, דוח חניה בשווי 200 שקלים ושיחה שלא נענתה מפקיד הבנק.

פעולה כיפית משהו. ואני לא צוחק, חלילה.

כשאני יוצא מפגישה ומגלה שיש לי שבע שיחות שלא נענו, נחמד לי. כשאני מגלה שמתוכן אחת מבנק דיסקונט, והשש האחרות מאשתי, קצת פחות נחמד לי.

נו, מילא.

אחרי התעדכנות עם הספק ההוא וההוא, אני מתקשר אל אהובת ליבי.

בטלפון היא מתעצבנת שלא עניתי. ה "הייתי בפגישה חשובה" לא מי יודע מה עוזר.

אחרי שמקריאה היא באזני מספר מצרכים חשובים (וופלים ופיצוחים) וחשובים קצת פחות (שמפו אורגני שלא נוסה על בעלי חיים), אני עושה את דרכי אל הסופר.

השמים פותחים ארובותיהם והוישרים עושים קולות מעצבנים; אני מנסה לפזם מעליהם מנגינה כלשהי שתואמת את המקצב.

אף פעם לא היה לי חוש מוסיקלי.

מחפש מחסה מן הגשם, אני תופס סל ונכנס במהירות ל"סופר זול איציק".

בדרכי לאיזור המתוקים, אני מגיע למסקנה שלנסות לזכור את רשימת המכולת בעל פה זה לא רעיון טוב כל כך.

מה היא רצתה?

אה כן, פיצוחים.

פיצוחים יש.

וופלות?

יש.

שמפו של פנינה רוזנבלום? נראה לי מתאים. 

ומה עוד?

החלטה נועזת היא להתקשר שוב, ולהודות שסתם אמרת "אני רושם, אני רושם, אל תדאגי", אבל אין הפחדן למד, או משהו בסגנון.

"אשלח לך אס אם אס עם הרשימה" היא אומרת אחרי דקה ארוכה של נזיפות.

לבסוף אני מקבל הודעה מאת "אהובית שלי".

שעועית, כרובית, עוף, חלב מלא, טמפונים (אבל עם השלוש טיפות), יוגורט מחלב עזים, שמפו אורגני שלא נוסה על בעלי חיים (ובשלב הזה אני בוחן את השמפו של פנינה רוזנבלום ומנסה לגלות אם יש מצב שהוא אורגני, ואם הוא נוסה על בעלי חיים. לעניות דעתי, אם לא כתוב שהוא נוסה על בעלי חיים אז זה בסדר, הוא יכול לחזור לסל), דגני פיטנס, שמפו נגד כינים לירדני, דג סלמון, קוטג' 3%, אבקת כביסה, וכד' וכד' וכד'.

כנראה שצריך עוד כמה סלים מהכניסה.

עד שאני מוצא הכל הדרבי עוד שניה במחצית, ויותר ויותר געגועים לספה ולמרקם השלט בידי גוברים בי.

לעזעזל עם שמפו נגד כינים! הרי כינים זה לא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לירדן בחיים. ומה אם היא לא תתחתן? או יותר גרוע, מה אם היא תתחתן עם מישהו, ותשלח אותו למשימות מייגעות כל יום במקום שהוא יישב בבית ויראה את משחק הכדורגל החשוב שלו, ואז יימאס לו והוא יתגרש ממנה?! מה אז? ואתם מדברים איתי על כינים?!

מותש אני מסדיר את נשמתי בתור לקופה, מנסה לא להפיל את שלושת הסלים שבידי. אולי הייתי צריך להתאמץ קצת יותר עם העגלות בהתחלה. האיש שמלפני קונה יותר מדי, וזה פשוט בזבוז של הכסף שלו ושל הזמן שלי.

הקופאית מעבירה את הדברים שקניתי, סורקת את הברקוד וזה.

"כרטיס חבר יש?" שואלת במבטא רוסי.

"לא" אני עונה בהיסח דעת.

"אז זה מאה תשעים וארבע וחצי" היא אומרת בשיעמום ואני נותן לה את כרטיס האשראי.

מותש אני מגיע הביתה ומתיישב על הספה לראות את הדקות האחרונות של המשחק.

"בובי, בוא תעזור לי להכניס הכל למקרר", אני שומע, מתרומם מהספה והולך למיין כמה מוצרי חלב.

בניגוד לדעתם של רוב הגברים הנשואים, רשימת מכולת יכולה להיות דבר נחמד מאוד, כמו גם היציאה לקניות ביום חורף גשום, אחרי שתים עשרה שעות עבודה, דוח חניה בשווי 200 שקלים ושיחה שלא נענתה מפקיד הבנק.

בוודאי שיכול להיות נחמד, 

בוודאי

לכן אולי.