דמותו של אבי/דודי

בס"ד                                                                                              5.4.2011

דמותו של אבי/דויד סמוכה

ים של געגוע,

סער וקָצָףְ.

אוקיינוס של ערגה,

עלה על גדותיו.

כיסוף אין קץ,

זיכרון שנצרב.

גאו ושצפו,

את ליבי שוב מלאו.

במנהרת הזמן,

חזרתי מוקסם.

במבט לאחור,

דמעה נִצנצה.

מזווית העין,

על הלחי ירדה.

תמותו של אבי,

עלתה למולי.

של האיש היקר ,

שעיצב את דרכי.

וכמו במציאות,

אלי הוא פנה.

הניח יד אל ראשי,

השיא לי ברכה.

בני היקר,

"אל תחת אל תירא".

אני מתפלל,

בשמים למענך.

וכמו לא חלפו,

שלושה עשורים .

מאז "הסתלקותו"

לגנזי מרומים.

שוב "זכיתי",

לברכה מאבי.

ערגה  וגעגוע,

הציפו אותי.