הכרתי אותך

הכרתי אותך והוקרתי

ומול שמיים

תלוי עד היום פנס של ערפל

כדי להפיג דכדוך של שעת בין ערביים.

אני זוכר אותך, הייתה לנו ברית

וכיום, מסביב, יש זרימה עניינית,

אנשים מחייכים, שוב מגיע סתיו,

אך בינינו שוררת זרות תהומית.

צר לי שהתמימים

אינם מכתיבים את סדר היום,

כי התום מגביר את הקצב,

מאריך את הרצף,

ומקטין את כאב פעימותיו של הלב.

הכרתי אותך ובגרתי,

יכולתי להזיל לך דמעה,

אך חריצי חיי נתנו בי אותות,

אני אחר, כבר לא נרדף

הכרתי אותך והוקרתי,

עד היום יש בי שמץ געגוע

לדמותך של אותם הימים,

אבל כיום אני נגוע

בפיכחון תהומי.

אנשים מדברים, על חיים אחרים,

אך ידיי קצרות עכשיו

כי "למדתי" להשלים עם המצב.