חם-קר.

בספה כחולה, קדמת הבמה, מחבק כלבה, מחזירה אהבה. עט ירוק תופס, כותב, בוכה, מביטה כמו הייתה ילדה קטנה, אני כמו הייתי אביה, מביט באהבה מתונה.

כשהביט בי באהבה מתונה, הרגשתי כמו היייתי נינה הכלבה, לא בכיתי, עצרתי יפחות, שולח יד חמה-מחוספסת-מהוססת, נדחה. שוכב בלי תזוזה, כמו ילד קטן של פסים ולא של רכבת, שייגמר ויחזור כמו היה פעם, חם. שולח יד ומלטף, באהבה, שוקל כל פעימה, מרגיש סערה.

משקפת שחורה הייתי מחביא, עמוק בבריכה כחולה. הילדים היו יוצאים לחפש, אבא  משקיף מלמעלה, "חם-קר" צועק, לפי תנועות השחייה ולא על פי טמפרטורת המים. מהר הייתי שוחה, תוך כדי פעולה משנן את שאמר המורה לשחייה, כמו אבא הייתי והם ילדים. חם-קר הייתי זועק, חם-קר, צידנית אדומה ואדם חול רך, שוקו-וניל, חם-קר, צועק עכשיו, חם-קר, תפסיק כבר, חם-קר, לא שועה, לא מקשיב לשאמר המורה לשחייה, מביט בי באהבה קרירה ומתונה. מתלהטת מפעם לפעם, מתונה, קרירה. חם-קר, "חם-קר", מתי יפסיק כבר? חם-קר.