ארנון שמחי, הומיאופת
חרדות קיומיות
דרכים אחרות לבחון...
בימים אלה אנו מצויים בעיצומה של מערכה קשה ותובענית עם אויבינו מצפון. לפתע בין רגע אנו מזהים, אם כי בפעם נוספת, כי פרצה מלחמה אמיתית!
זו לא מלחמה רגילה ופשוטה, כי האויב אינו שוחר לפתחנו ומכוון את נשקו על סף הדלת. זהו "משחק מלחמה" חדש עם כללים שונים, לו אנו עדים יותר בשנים האחרונות. לעיתים נראה הדבר מעין משחק מחשב בו היורים אינם בהכרח מוגדרים ונראים לעין, אך למרות זאת האיום עדיין קיים ואנו מתפתלים בדריכות ומגיבים ביצירתיות בכדי להתחמק מעוד מוקש, רובה מכוון, חרב שלופה ועוד כהנה וכהנה. איננו יודעים בברור היכן שוב תיפול הקטיושה הבאה וחיים מצפירה לצפירה בחוסר אונים משווע.
לכאורה כך מתברר אין זו כלל וכלל הפתעה, כי אנו מבלי לשים לב ואולי בגלל דבר שבהרגל, חיים באווירה של מאבק אלים ועוין מזה זמן רב. יש שטענו השבוע באמצעי התקשורת, כי ישראל נמצאת "במצב חרום" עוד טרם היום בו קיבלה את עצמאותה. ללא ספק זוהי מציאות מוזרה משהו- מעין "בועה", המתנפצת אל מול עיננו ומתריעה שוב כי "הדריכות הקיומית" היא מנת חלקנו עוד דורות רבים וכי עיננו ימשיכו בלית ברירה לתור סביב ולזהות מהיכן תבוא הרעה הבאה.
יהיו אלה אשר יראו את מלחמתנו ב"כוחות הרשע" לא רק כמלחמה על קיומנו כעם יהודי בביתו שלו, אלא כמאבק רוחני של כל יהודי ויהודי, אשר מטרתו לקרב את הגאולה אל העולם ולהביא את המשיח והשלום המיוחל במהרה עוד בימינו אנו. מלחמות, מטבען ולאורך ההיסטוריה העקובה מדם, אחדו וגיבשו את עם ישראל. לרגע מתקבצים כולם יחד ושוכחים את הפילוג והקרע העמוק שעדיין שוכן בתוך קרבה של האומה הצעירה.
אך בינתיים עלינו להתמודד עם קשיים שונים אשר נובעים מתוך הסיטואציה המיוחדת אליה נקלענו בעת האחרונה. אחד הקשיים, שחוזרים ונשנים, היא ההתמודדות עם "חרדה". כהורים אנו דואגים לשלום יקירנו הרכים, אך דאגה זו מתפשטת ומתמשכת גם לגבי בני משפחה אחרים, חברים,שכנים ואחרים.
החרדה והדאגה הינן רגשות לגיטימיות ו"נורמאליות", כפי שבימינו חוזרים ומגדירים לנו הדוברים השונים מפיקוד העורף באמצעי התקשורת. מי שאינו נורמאלי הוא המצב הביטחוני הרגיש לו אנו עדים בימים אלה. ובכל זאת האם תגובותינו תמיד נחוצות וחיוניות ומאפשרות לנו להתמודד בצורה מאוזנת ובריאה יותר בעיתות משבר אלה? לא בהכרח!!!
ראשית כדאי שנעמוד מקרוב על מהות החרדה או הדאגה. החרדה הינה מצב של דריכות מתמשכת, אשר מבטאת יותר מכל "אחיזה" באירוע שקרה בעבר או כזה "העשוי" (כך אנו חוששים...) להתרחש בעתיד. החרדה היא מן חיה המשתלחת ללא רסן ואינה כלל ועיקר נוגעת להיותנו מי שאנחנו בזמן עכשיו ובמקום נתון ויחיד. העבר והעתיד אינם זמנים אמיתיים ומוחלטים, כי הם אינם ממשיים. מה שעוזר לנו לתפוס אותם בכל זאת הוא הדמיון. הדמיון הוא מעין ספינה, המסייעת לנו להפליג במרחבי הזמן בכל רגע ורגע אך ללא אצבע מכוונת וללא כיוון מוגדר בהכרח. ליתר דיוק מי שמובילים אותנו בסערת הימים הן הרגשות "הנמוכים" (פחד, כעס וכד'). ואולי לחלקנו זה ישמע מפתיע הזמן הממשי, האמיתי והמוחלט הוא לא אחר מאשר ה"הווה". לא לחינם נקרא שמו של בורא עולם בכינויו "יהווה" שהם אותיות הנגזרות מאותה משפחה שמשמעותה "כאן ועכשיו". אם כך החרדה אינה באמת ממשית ולבטח אינה מוחלטת ויותר מכך כדאי להוסיף ולציין שהיא ברת חלוף!!! אחיזה בחרדה היא אחיזה דמיונית בעבר או בעתיד, שאינם קיימים עוד או עדיין, בהתאמה.
אם כך מה יעזור לנו "להתעשת" מהר, כאשר אנו נתקפים בחרדה? חשוב ראשית "להתבונן" בכל קשת ההתרחשויות, הנכללות בתוך החרדה. כאן אנו משתמשים ביכולתו לאין שיעור של "האני הגבוה" - זהו החלק היחידי בכל ישותנו המתבונן בכל התחושות, הרגשות, המחשבות והתגובות המתבקשות כדרך ביטוי. "האני הגבוה" משולל שיפוטיות והוא אינו "בעד או נגד" צד כלשהו בתוך ההתנהלות הקונפליקטית מבפנים.
התבוננות מסייעת לנו "לזהות" את החרדה על גווניה השונים ולא ללכת שבי אחר היות מי שהיא. כלומר אין אנו "מזדהים" עימה יותר, אלא רק בוחנים אותה!!!
דרך מעשית לעבודה זו היא לעצום לרגע את העיניים ולסרוק את התחושות הגופניות השונות העולות מתוך חוויית החרדה או הדאגה. האם אתם חשים דופק מואץ, או שמא מועקה בחזה? האם זהו כאב שמנקר בראש או חולשה כללית? היו בקשב רב לרגע עם התחושות השונות והרגשות שפועמים בכם. לאחר שזיהיתם את אותן תחושות/רגשות אנא אמרו לעצמכם, כי אתם מקבלים אותן כמו שהן והן לגיטימיות ונורמאליות בהחלט!
חשוב לציין כי עבודה מעין זו ראוי שתלווה בנשימה חלקה ומתמשכת.
עבודה מסוג זה "מקרקעת" אותנו והופכת את חוויית החרדה למחוברת ושלמה יותר עם מי שאנו. בזמן ששימוש בדמיון בעת חרדה מרחיק אותנו אלפי מילין מגופנו ויוצרת קרע עמוק יותר ויותר בקרבנו, אשר מלבה את המתח מעבר ליכולתנו מלהכילו. במקום כזה אנו מאבדים מעט או יותר את שפיותנו וחוסננו הפנימי.
ובכל מקרה אני מאחל לכולנו שנגיע במהרה לתקופה בה ישרור שלום ובטחון מסביבנו... כמו גם בתוכנו.
