להיות אני

מביט במראה, נוגע בפנים

מקשיב לקולות, לא משתיק רעשים

צולל אל המילים, מניח אותן על השורות

נועל את הדלת, מרגיש את הקירות

ככה זה מרגיש להיות אני:

לקום כל בוקר

ולא לדעת שהמציאות היא עכשיו

בזמן שהחלומות התערבבו להם בשקט

עם פיסות מזמן עבר בזמן הווה

להביט במראה ולא להאמין,

מה רואות העיניים

לוודא שכל חלק נמצא במקום

אסור לתת לעלבון סיבות

לצאת החוצה אל הרחוב

לראות את מבטיי האנשים

לא להצליח להסתתר

לא למצוא מפלט בשום מחשבה

לחיות עם חרדה קיומית

שזה זמני, הכל זמני

עוד רגע נחזור לשם

הכל אקראי, כמעט דמיוני

זיכרונות עמוקים

זריקות בוורידים, נרות בתחת

צינורות ותחבושות

הבטחה שלא צלחה, זכוכית שלא נשברה

מביט בעיניי הילדים

הם צוחקים בקול ואחר כך מפחדים

לחייך חיוך טיפשי ולדעת

הם המציאו בדיחה, עכשיו היא תתגלגל מאחד לשני

להביט על בחורה יפה

ולדעת, עוד רגע היא תעצור או שתתחיל ללכת מהר

חס וחלילה לא לפגוע

חס וחלילה לא להיפגע

וכל הזמן הזה, לא להאמין בטוב, לא להאמין באמונה

אבל החטא, החטא הוא אמיתי, העונש קיים

איך לקחת מהאנשים שאוהבים אותי

את כל מה שהם היו צריכים, מה החזרתי להם בתמורה

ותחושת החובה, כמו חייל בצבא הכי בודד בעולם

לרוץ הכי מהר, לומר את הדבר הנכון

לקרוע את הלב ולדמיין

שזה ימחק את הקיים

לא לדבר בקול רם, לא לצעוק, לא לצרוח

רק לכתוב את עצמי לדעתי

משפט מכל מחשבה, משפט מכל תחושה

אסור לתת לזה להיעלם

לחזור הביתה בלילה, להביט בכלבה

העצב דומה, המראה לא משקרת

הגוף לא יכול להשתנות

אי אפשר להמציא שקרים

להיזכר בקול שלה, כשהיא אומרת

אתה יודע למה לא יכולתי להיות איתך

לשלם בימים של בדידות, בלילות קרים

להיות אני, להניח את הראש ולקוות

שהמחר לא יהיה עוד מתוכנן