מעל

המנגינה מתנגנת שוב באזניי,
היא חוזרת ושרה לי שירים על עבר.
הווה, עבר והעתיד הופכים לקו אחד, ללא שום הפרדה.

במבט לאחור, במבט לפנים,
אז רואים את הכל מתחבר למה שעכשיו נוצר.
הטעויות שנעשו הפכו לאוצרות וכלים חשובים,
הקשיים מילאו אותי באור בוהק המאיר כל פינה חשוכה.

והנה אני עכשיו, כואב לי עכשיו, מרגיש שחוק, מרגיש אבוד.
אבל אני מתחיל לעוף ורואה שאין סיבה להרגיש את הרגשות האלה,
כמה ששקר יכול להיות אמיתי, אפילו ליבי מאמין לו, אבל אז אני יוצא מגופי,
ורואה מה אמת ומה שקר.

האמת היא, עשיתי הכל נכון, גם זה שלא היה נכון, הפך לנכון בדרך.
האמת בליבי, האמת היא החזון שלי, היצירות שלי, זו האמת, האמת היא לא מה שאני,
האמת היא מה בחרתי לעשות.

והשקר, מה הוא משנה?
יום אחד פוקחים עיניים ומסתכלים מעל,
השקר נעלם, השקר תמיד היה שקר, גם אם עייני היו עצומות.
ליבי ראה את השקר.